פוסעת בעקבות האהבה

17 ילדים. בני 11 הם ילדים. לא?

ובכן. הם לא. בני 11 הם תת קבוצה של גיל הטיפש עשרה.

הם עוד לא לגמרי "טיפש" וגם לא לגמרי "עשרה"

מה שיוצר בליל של צווחות בקולות סופראנו של בנות

ושל בנים שקולם עוד לא השתנה.

אוצר מילים שמתחיל ב: "שתקו" ומסתיים ב "נוווו"

הם שולטים היטב ב"פרידמניות" מול "בובליליות"

הם עושים אן-דן-דינו. אבל הסוף שלו אמור לקבוע,

מי יתנשק עם מי. צרפתית.

הם עושים "משלוש יוצא אני", כדי להחליט מי יחבק את מי.

ולדעתי, אם אני אמתין עוד לא הרבה זמן,

יהייה כאן ביצוע מרשים של 7 דקות בגן עדן.

והם רק בני 11. תינוקות.

ממתי תינוקות משחקים במשחקים של גדולים?

והם נינוחים לחלוטין בתוך זה.

המינידומית, עומדת בסמוך לחבר שלה

(שאני מכירה אותו עוד מהבטן של אמא שלו. דווקא משפחה טובה)

והוא בנון שלנטיות, מניח עליה את היד לחיבוק מול המצלמה.

הוא מחפף בחיבוק עם שאר הבנות, שנראות מעולפות עליו,

אבל יסודי בהחלט כשהוא עושה את זה איתה. עם המינידומית.

אם זה לא היה מפחיד אותי עד אימה, זה היה מצחיק כל כך.

בגילם, אנחנו עוש שיחקנו בעופרה וירדנה,

ג'יברשנו באנגלית

וולכל היותר כתבנו את שם אביר ילדותינו בטושים צבעוניים,

על מחברות עברית ארבע עשרה שורות.