לפני 15 שנים. 17 בדצמבר 2008 בשעה 10:46
חוסר נחת ושלווה בסיסי עוטף אותי לאחרונה.
זה לא בדיוק דיכאון. כבר הייתי שם.
זה פשוט סוג של חוסר יכולת להשלים עם היש והאין בחיים שלי.
ובעצם החיים שלי טובים.
ובעצם, זה הגיל שבו הייתי צריכה להיות מיושבת יותר בדעתי, רגועה...
ובעצם, כבר הייתי צריכה להתרגל למה שיש, לשנות מה שנדרש לשנות.
וחוסר הנינוחות הזה משגע אותי.
זו לא אני, האישה המשוגעת הזו.
זה לא שהאופי שלי רגוע ושקט, נהפוך הוא. אני חיית ריגושים.
אבל חוסר השקט הזה...הוא לא כזה של ריגושים
הוא סוג של עינוי סיני שמטפטף לי בתדירות מעצבנת על הנשמה
והנשמה שלי כבר עייפה. מוותרת.
אני עוד צעירה מדי לויתור כזה.
אני כבר זקנה מדי מכדי להאבק.
