פוסעת בעקבות האהבה

אז אם חשבתי שעד כאן היה משעשע,

אמש היה משעשע עוד יותר.

רופא שלא ראה אותי לפחות 20 שנה,

מצא את עצמו מתפעל ביותר מהעמידות שלי לכאב.

תהיתי אם לספר לו על הכלוב. שתהייה לו רכילות פיקנטית

לספר לחבורת הרופאים, שפעם היו צעירים, חתיכים וסטאז'רים

וכילו בי את כל מנת הסקרנות הרפואית שיכלו להרשות לעצמם, בלי להכנס לכלא.

ועכשיו הם כבר לא צעירים, לא חתיכים ורובם כבר מנהלי מחלקות,

שמאפשרים לרופאים הצעירים והחתיכים של היום, לכלות את סקרנותם בחולים אחרים.

(אני מקווה שהיום כבר מודעים למושג ה"רשלנות הרפואית" ונזהרים יותר)

ואחרי שהוא התפעל מהעמידות, הוא הודיע לי שיש לי שתי בעיות.

לרגע נשמתי לרווחה ואמרתי לו, שאת בעיית המשקל, אני מכירה מקרוב

ונאבקת בה כל חיי. לעיתים בהצלחה גדולה יותר ולעיתים פחות.

אבל הוא חייך בחינניות ואמר לי "המשקל זו לא בעיה. אני מניח שטוב לך איתו"

ואז הוא בישר לי, שפרט לכך, שבקרוב מאד, אני אצטרך להחליף רגל,

אני אאלץ למצוא גם טיפול לגב. גב????

מה פתאום. זה לא איבר בגוף שאני יודעת איך מטפלים בו.

בגב עושים מסאז'. זהו. שלא יבלבלו לי ת'שכל.

אבל היום, מהר מאוד, אחרי שעות לא רבות של ישיבה בכיתה,

הבנתי בדיוק את מה שהוא אמר.

גב!

צריך לטפל.

דחוף.

מחפשת חלקי חילוף לעצמי.