פוסעת בעקבות האהבה

תוצאות הביופסיה טרם הגיעו ואני אומרת לעצמי שאין שום דבר.

אני יודעת בראש שאין שום דבר בגוף שלי, שיהרוג אותי מהר,

או כמו שאומר המאסטר שלה, בפולנית, הייתי אומרת,

שהגוף שלי יעדיף שאני אסבול לאורך זמן.

הוא לא יעשה איתי את החסד שבלהרוג אותי מהר.

ובינתיים, תת המודע מחרב לאט לאט את מעט השפיות שנותרה בי.

היום סגרתי את מפתחות הרכב התיק עם המחשב והארנק, בתוך הרכב,

במקום שחשבתי ששם הוא המקום בו אני צריכה לעשות את בדיקת הCT .

חצי שעה מאוחר יותר ו 150 שח פחות בחשבון הבנק שלי, התגלה שזה לא המקום.

עוד חצי שעה של חיפוש המקום הנכון, שם הפקידה, המאד חמודה, אני חייבת לציין,

הסבירה לי, שמה שהרופא שלח לי, זה רק התחייבות.

בשביל לעשות את הבדיקה, צריך, כמובן, הפניה.

זה כבר לא היה היום.

והאתר. הוא לא קורה בינתיים. תקועה עם העניין הזה כמו עצם בגרון.

לא לבלוע ולא להקיא. הוא לא מוכן מצד אחד, והכסף, בחלקו, מופקד בידי הבונה.

נקראת בין שני מארגני הפסטיבלים, שרוצים חומר ורוצים אתר שיכיל את החומר.

ואין. פשוט אין.

מזל שיש 100 עמודים לכתוב בעבודות שונות ללימודים.

יצילונו האזניים השומעות, שתאוריות על כלכלה ותקשורת, הפכו להיות מפלט.

מחר, אני מקווה , להרגע בצילום של הזית החתיך.