לפני 15 שנים. 3 באפריל 2009 בשעה 9:27
אין דבר אחד בחיי שהולך כראוי.
אין דבר אחד, שאני מצליחה לעשות כמו שצריך. כמו שהייתי רוצה שיהייה.
אין בו ר או מכשול בדרך, שאני לא מזהה אותו ובכ"ז נופלת לתוכו.
נפילה חופשית, ארוכה וכואבת.
גם בורות ומכשולים מהסוג שכבר נכשלתי בהם.
כאלה שהיה נדמה, שחזרה על אותה נפילה, לא אפשרית.
ואני נופלת שוב ושוב.
בתמימות, בטיפשות.
והיאוש והכאב שהן גורמות, הנפילות האלה,
לא נעשה יותר נוח. רק יותר כואב.
והשיקוף של הטימטום שלי, בתוך שלולית היאוש,
גורמת לי לשנוא את עצמי.
אני שונאת אותך, ג'ול.
שונאת,
שונאת,
שונאת
