סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 15 שנים. 12 במאי 2009 בשעה 7:43

לאבא שלי יש סרטן.

כמה הייתי רוצה להגיד שזה בצחוק.

והתכוונתי שלאבא שלי יש סולם.

הוא כבר כמה חודשים לא מרגיש טוב מכל מיני סיבות.

ועכשיו אמא שלי צילצלה להגיד שיש לו סרטן.

לאבא שלי. הבריא והחזק.

אני לא יודעת איך עושים את זה.

אני יודעת להיות חולה.

אני יודעת לשחק אותה פחות חולה.

אני יודעת לחיות חיים שלמים עם כאב. פיסיונפשי.

אבל איך מתמודדים עם מישהו אחר שחולה?

איך מתמודדים עם אבא חולה?

אני כל כך רוצה לעצום עיניים ולא להיות.

זה מאד אנוכי, אבל אני לא יכולה שאחרים יהיו חולים.

זו המשבצת שלי

ואני לא מכירה את המשחק מחוץ למשבצת הזו

די.

פוס.

לא משחקים.

שברו את הכלים.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - יקירתי, אולי זה באמת הזמן להיות חזקה בשבילו ולא להיכנע לדכאונות. }{
מחזיקה אצבעות ומתפללת לרפואתו השלמה והמהירה.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י