לפני 15 שנים. 12 במאי 2009 בשעה 17:04
כבר שעות והן לא מפסיקות לנזול,
הדמעות האלה של חוסר אונים וכעס על כל העולם.
אני לא מוכנה שהוא יהייה חולה, אבא שלי.
לא מוכנה.
זה החלק שלי בעסקה.
אני חולה, הוא בריא.
אני מתמודדת,
הוא מנסה לעזור.
איך. איך לכל השדים והרוחות,
אני יכולה לעבור את ההתמודדות הפרטית שלי
וגם את זה?
הראשמתמתח למימדים עצומים
והמעטפת נהיית דקה כניר משי.
נראה לי שמשהו בי, עומד לקרוס.
