סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 15 שנים. 19 ביוני 2009 בשעה 17:57

כואב. כל כך כואב, שמרגיש כאילו כל החללים שבמוח,

אלה שבד"כ בורחים אליהם להיות בשקט,

מופצצים בכאב.

ולכאב הזה אין מילת ביטחון שתעצור אותו.

ואין ספייס ואין דום שיפסיק ויחבק.

מרגישה שאני הופכת להיות הכאב הזה.

שהמהות שלי היא הכאב.

וזה מטריד.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י