לפני 15 שנים. 22 ביוני 2009 בשעה 15:22
שרשראות של אסוציאציות מביאות אותי למקום של בכי.
הוא פורץ סתם ככה, בכל מיני הזדמנויות. לא קרוא.
אני מתעבת את החלק הזה בי, שלא מסוגל להתמודד עם מחשבות.
שלא מסוגל להניח למחשבות . שלא מסוגל למלא את החללים בין המחשבות השגרתיות,
בסתם רעש לבן. כזה נטראלי.
חשבתי שהשבועיים האלה, יהיו קשים יותר מחד - הזדמנות להתנתק
וקלים יותר מאידך - הזדמנות להתנתק.
בעצם, השבועיים האלה הפכו את הכל לצפוף יותר.
והצפיפות הזו הולמת את הרגשות שלי. אבל לאו דווקא את המחשבות.
מחר מתחיל עוד סיבוב של לימודים, 12 שבועות של עונג.
ובשבוע הבא, סימסטר קיץ, עוד 10 שבועות של אושר.
בסה"כ הכל כאילו טוב.
שישאר לפחות לא רע.