פוסעת בעקבות האהבה

לא יודעת לעשות את זה. לא יודעת איך עושים כשאחרים חולים.

ועכשיו אמא שלי במחלקת לב.

שנתיים היא סוחבת משהו שמציק לה. לא מתייחסת.

לפני שלושה ימים, זה החמיר. מאד.

יצאנו להסתובב ופתאום היא התחילה להחזיק את החזה ואת יד שמאל.

מוקד, מיון, אישפוז, שחרור.

הבוקר שוב כאב.

מיון, אישפוז, אקו לב.

ביום ראשון צינטור.

היא מלאת עוז ועזוז.

חשבתי שמהלו לה את האינפוזיה, אבל היא לא מוברת לאחת.

אולי איזה רופא חתיך מארגש אותה.

ואני יושבת לידה, מעבירה צחוקים עם חלק אחד של המוח

והספדים בחלק השני.

היא באמת רק עכשיו התבגרה, אמא שלי.

באמת רקעכשיו היא מתחילה לחיות.

מה פתאום בעיות בלב.

באיזה רשות בכלל היא חולה?

להיות חולה זה החלק שלי בהסכם המשפחתי.

לא יודעת להיות הבראיה של המשפחה.

לא יודעת איך עושים אתזה.