לפני 13 שנים. 14 בינואר 2011 בשעה 16:26
כל כך הרבה שנים, זה מרגיש כסיבוב חיים שלם אתה והמגבלות. אתה רוצה אתה צריך סוג של פאסיב אגרסיב שמכניס אותי לפינה שבה אני יכולה ללעשות לך מה שטוב לך. אני שם לא נחשבת. ובתוך זה תמיד תרחף התחושה שהייתי יכולה טוב יותר. ויתכן והייתי. אבל המחיר היה כזה שאני לא מוכנה לשלם. כן, אפילו בהסמרטטות מולך, נותרה טיפה של הגיון. זה שנכבה כאשר מהמהמת לה מנורה קטקטקנה עם סימון "כאן הפתח לאושר. אבך הפתח הזה בהכרח יהייה קטן מדי, דערורוי, לא מתאים ליפשרויו שלי. ואתה תשא אותו בגאו...הנה, הבאתי אותך אל השוקת. תשתי, תשת. ומאחור, השמיעה הטובה שלח קןולטת את ה "טיפשה" שאתה מסנן