פוסעת בעקבות האהבה

איבדתי שליטה.

הבטחתי לעצמי שלא. שזה לא יקרה הפעם.

אבל זה קרה. והדמעות של הכעס והתיסכול עלו לעיניים.

אז השפלתי מבט וקניתי בכסף את ההימנעות ממאבק.

שוב ברחתי למוצא הקל וזה, פחות מטריד אותי.

התסכול הוא שלא יכולתי לעמוד ולהגיד את דעתי האמיתית

כי הדמעות האלה. והגוש בגרון שאיים להפוך לסערת רגשות,

מולם. בדיוק ברגע שחשבתי שזה כבר לא יכול לקרות לי יותר.

מסתבר, שזו שאמרה לי פעם:

"אני מחרבנת לך על הראש, כי את נותנת לי לחרבן לך על הראש"

הגדירה סוג שלמערכות יחסים שאני בונה.

אולי הפעם זו הפעם האחרונה.

הלוואי