פוסעת בעקבות האהבה

חוויתח בחיים שלי בדידות. בדידיות כי ככה אני אוהבת ויודעת.

בדידות בנסיון להמנע מביקורת על מהעשים שגויים אך בלצי נמנעים.

אבל בשבוע האחרון, אני חווה בדידות אחרת. בדידות שמורכבת מאנשים שיודעים כל אחד ברמת התפיסה שלו, מה עומד להתרחש.

בדידות של אנשים שאפשר לראות עליהם שלהם לא מבינים את גודל הצורך ולכן, לא מוכנים. מסרבים

ושברור שלא יהיו ערוכים לקדם את השעה.

ואני, בצד שלי, עובדת כמו השפן של אנג''זר, שחברו אותו גם לחלשמל. להראות להם מה צריך להיות.

להראות להם איך עושים.

ובסופו של יום, בסופו של תהליך, הדבר האמיתי שאני מאחלת לכולנו, זה, שאני לא אתעורר משם.

שלא אצטרף להעזר בהם. שלא אעמוד מול התסכול הזה.

לשחרר אותם לדרכם. בלעדי.

הלוואי