פוסעת בעקבות האהבה

היא אמרה: רוצה לשאול אותך שאלה אישית...מאד מאד אישית. את לא חייבת לענות, אני מבטיחה לא להעלות את זה שוב.

התשובה היא, כן. עניתי לה. ואת לא צריכה לשאול. יודעת מה השאלה. התשובה היא כן.

מתי? היא שואלת

מזמן, הייתי ילדה.

ולמי אמרת? למי סיפרת?

לאף אחד, עניתי.

לא רציתי להכאיב.

לא רוצה עדיין.

זה היה, זה עבר,

יכולתי להפסיק,

יכולתי ללכת, לברוח, לצעוק

יכולתי....

ולא עשיתי.

הפחד היה חזק ממני,

הצורך היה חזק ממני.

בגרתי, החכמתי, בניתי מציאות.

הוא חזק ממני גם היום.