פוסעת בעקבות האהבה

תעמדי מולי.

הגבר מוציא חבילה עטופה במגבת ורדרדה.

במגבת מונחים חבל ארוך, חגורת עור, גרבי נילון, סכין רחבה ומחוספסת, ומסרגה.

תתפשטי.

עוצמת עיניים ומתפשטת. הסטריה קלה מבעבעת בנפש... מה קורה כאן?

מרגישה את החבל נכרך סביב צווארי, יורד לחזה, מקיף סביב הגב, המותניים,

מצד אחש לה ממפשעה לתוך הישבן, וחזרה. מהודק היטב, מועבר שוב בין הרגליים.

סוג של חגורת צניעות. לחץ על כל החורים. החבל תותך את בשרי.

מניח אותי על מיטה, ידי ורגלי אחוזות במסגרת המתכת.

ליטופים קלים. ואז נושרת לה טיפת קרח על גבי. אני מצטמררת. שונאת קור.

החבל נמתח, וקוביות קרח מוחדרות לפי הטבעת.

קר...כל כך קר.

שוכבת שקטה על המיטה. הוא יודע. מכיר אותי היטב. לא אפגע.

קרח מונח על פני הישבן, ומתחיל לנזול ולהקוות סביבי.

מרגישה את הישבן אדום מקור.

הצלפה קלה, ואחריה קבוצת הצלפות קשות יותר. הקור מגביר את הרגישות.

כל הצלפה מורגשת ממקום המגע בעור ועד קצות השערות.

עוד אחת ועוד אחת. מפסיקה לספור.

הפסקה...

מרגישה את הסכין המשוננת חולפת על הגב, סורקת את העור, מעבירה גלי רטט נעים.

ואחריה, המסרגה, עוברת נוגעת לא נוגעת כל נגיעה גוררת התכווצויות נעימות.

שוב הצלפות, שוב ליטופים.

מאבדת את הזמן.

ידיים מיבשות אותי, מחממות את גופי, מכסות בשמיכה.

משאירות לנפשי.

עקודה רוטטת מחכה...