קפצה לביקור דומיגרנה,רעה.
קפצה ועשתה את היום כה נורא.
לפתע הפכתי לדומכשפה.
אז כתב הדום ידידי , לי דומשיר,
על דומזוחלים,שהם דומים קשוחים
אך לאור הסרוב, הם מיד מתהפכים...
וכך אז שוחחנו אותה השיחה...
הוא אמר: מישהי מת דומדמת...
אמרתי: זו היא, דומיגרנה , רעה.
אמר לי:אני מתחנן, מבקש
היי לי כאן דומית , בדם ובאש
תתחננן, אז אמרתי.
וכך הוא שנה:
אני דום קשוח , גדול ואכזר.
אבל אם תסרבי לי, אזחל כמו עכבר.
אבקש אתחנן, אעשה את הכל.
גם לחטוף בישבן, לאכול פה קצת חול...
חצץ, אמרתי. חצץ כאן תאכל.
חייך לשפם וכך הוא אמר:
גם חצץ עבורך, אסכים לאכול.
כי אולי הוא יודע שהוא דומגדול
אבל לה הוא ירד , עד יהפוך לכחול.
אמרתי : שמחתי, תודה דומגדול.
וכה הוא ענה לי, הדום הכחול:
תודה שאהבת, שפחה חרופה.
אך אם על זה כינוי , תבערי כשאול,
אמר הוא לפתע, הדום הכחול
אומר אז בחיל רעדה, לשפחה
תודה שאוהבת, מלכה כה יפה....
ישבתי לי אז וחשבתי את זאת...
כי אם המגרנה תמשיך להכות,
אז ככה ימשיך הזמריר הנורא.
ואולי המגרנה תעוף, ממורא
מוקדש באהבה למוזה שלי... WHIP
לפני 18 שנים. 18 באוקטובר 2006 בשעה 23:29
