פוסעת בעקבות האהבה

לפעמים החגיגה נגמרת.

ואחרי שמסדרים את הבלאגן,

שוטפים את הריצפה,

מחזירים את הכסאות לשכנים,

כיבוי אורות,

מנסה לישון.

מראות הערב מתערבבים לי בראש

בין חלום להזיה.

16 אנשים שהיו זרים לי לפני שנה

והפכו לאנשים הכי קרובים,

הכי מכירים.

אנשים שבחרתי לבלות איתם את יום ההולדת שלי.

הכיתה שלי. הנשמות התאומות שלי.

האכלתי אותם, והשקתי, צחקנו, השתוללנו,

צפינו לראשונה ב DVD של ההופעה,

קבלנו משוב מדהים מהבמאי שלנו...

הרגשתי בעננים


ואז, כדי להוסיף עונג ואושר,

נכנסת לכלוב. וישר עטופה אהבה.

המון אהבה, אמיתית, נוגעת, מחבקת.

אהבה שמרחיבה את החזה,

ומכווצת את הבטן, ומרחיבה את החיוך

ומאריכה את משכו.

שלושה ימים אחרי, מרגישה עדיין על אותו ענן

35 אלף רגל מעל פני הקרקע.

חיוך מאושר משתרע על כל הפרצוף

ומבט של חתול שגנב את השמנת.

ושלושה ימים אחרי, אני עדיין יושבת על ענן,

מנדנדת את הרגליים ולא רוצה לרדת.



תודה לכל המברכים על גבי הבלוג, בשרשור בפורום ובפרטי.

אוהבת את כולכם .