פוסעת בעקבות האהבה

במסגרת הלימודים, מתקיימים שיעורים שעניינם זכרון חושים. הטכניקה , שפיתח סטניסלבסקי, בהמשך למשנתו של ידידו פרויד, מבוססת על העיקרון הפיסי, החושי והמערכתי. הרעיון מאחורי הטכניקה אומר שאם השחקן לעומקן של חוויות שחווה במהלך חייו, תוך כדי הזכרות במקסימום פרטים, הוא יוכל להביא את התחושות האלה אל הבמה בהתאם לדמות אותה הוא משחק. השיטה מאפשרת לשחקן לדמיין סביבו את העולם החושי בו חיה דמותו, ומאפשרת לו לחיות באותו עולם לזמנים קצובים, תחת אותן השפעות כמו דמותו – הוא יגיב באופן טבעי ואמין ל"עולם שמסביבו", ותגובותיו יביאו עמן גם את הרגשות וסיפור הרקע.

בתרגיל, עוברים, תוך כדי נשימה מודעת לנקודת זמן קצרה לפני האירוע אליו חוזרים. תוך כדי כך, מתחלים ללשפוך את התחושות, צבעים, ריחות, מראות שמולך...אט אט, המורה מנחה אותי...אני בת 6 מתחילה להריח...פלסטיק...דבק מגע...צבעי שמן...רואה חלקי מתכת וחלקי פלסטיק...זרועות, רגליים, ראשים נטולי שיערות, פעורי עיניים. בובות בתהליך....אני לא רוצה להיות שם...אני פוחדת...

אני במודעות מוחלטת. יודעת איפה אני נמצאת, מי האנשים סביבי ובכל זאת חווה חוויה איומה. משותקת מאימה, האימה שלא חוויתי אז. יודעת שאסור להיות כאן,יודעת שאסור לספר שהייתי...רוצה ללכת מכאן, אבל משהו גורם לי להשאר. נטועה במקומי, בפתח של בית חרושת מאולתר להרכבת צעצועים. אותו כוח שגרם לי אז, בגל 6 לא לברוח על נפשי, לא לצעוק...אותו כוח גורם לי עכשיו להשאר ולחוות את האימה. והוא מגיע, זקן, שמן, בגדים מבריקים מדבק ושמן...מושיב אותי על בירכיו
ליד שולחן העבודה...חלקי בובות, כמו חלקי גופות ואני מרגישה את ידיו חותרות בתוכי, בתוך גופי וידו השניה מעסה, צובטת את סימני הפיטמות...הפה יורד ונוגס בהן, ובידו הוא נוטל את ידי ומניח אותה על איבר זקור .

יושבת על הכיסא, שם בכיתה, כמעט לא נושמת...והמורה שואלת אותי, מה את מרגישה עכשיו? ואני, בגיל 40, חווה חוויות של ילדה שהייתי, בת 6 , רועדת כולי, נחנקת בבכי.......בכי היסטרי....בכי מנקה, מטהר,כואב....כל כך כואב. כואבת את עצמי, את הילדות, את החיים שנגזלו ממני.

מרגישה את המורה המדהימה שלי מאחורי, מושיבה אותי זקוף, תומכת, מלטפת, מרגיעה... מחזירה אותי לאט לאט בחזרה...נשימות עמוקות,מהבטן, בכי נרגע...פוקחת עיניים למול כיתה המומה, מזועזעת. הם לא ממש יודעים מה עבר בראש. הם ראו רק את התגובות. כיתה שלמה בוכה. בוכים איתי, בוכים עלי, בוכים על עצמם.