לפני 17 שנים. 26 בינואר 2007 בשעה 0:02
כמו פאטה מורגנה.
עוד תמונה ועוד אחת
נראה כאילו מקרבות אותי לסיום
ואז נפתחת תיקיה נוספת.
ועוד רקדניות. ועוד יופי.
וכל כך חבל להשאיר אותן לעיני בלבד...
אז עוד אחת בת 17 יפיפיה בוורוד תינוקי
ועוד אחת, בירוק, שמשדרת עוצמה וכוח
וסבתא אחת, חתיכה, בחצאית צרה ועקבי זהב.
וסבתא נוספת, לא יפה בקנה מידה של יופי,
אבל מלאת ביטחון עצמי, על במה, מול מאות אנשים.
לה היו הרצון והתעוזה לעלות. איך אני יכולה להשאיר אותה במעמקי המחשב?
וכך, מצטברות אחת ועוד אחת ועוד אחת
והדרך נהיית שוב ארוכה...
והישבן שלי.
קיבל צורה של כרית, מרקם של מזרון וקשיחות של...
טוב, נו.
עוד כמה שעות, תמונות, החלטות
וזה יהייה באויר.
ואז. מנוחת הלוחם.
