פוסעת בעקבות האהבה

יכולתי לכתוב פואמה, על המקום שהיינו בו.

יכולתי לכתוב כמה הצימר מושלם

צימר מרווח, עם מיטת ענק, מצעים לבנים ומעומלים, בדיוק כמו שאני אוהבת.

צימר עם ג'אקוזי, בגודל ששני אנשים כמונו, יכולים להכנס בנחת, ולהשתובב.

יכולתי לכתוב, על הפינוקים הנוספים שהיו שם.

על הנוף המדהים, שניבט מהחלון, הואדי הירוק.

יכולתי לכתוב גם על ארוחת הבוקר המפנקת והמדוייקת, שהוכנה באהבה.

ועל זה, שבקום לטייל, כמתוכנן... חזרנו אחרי ארוחת הבוקר, ישר למיטה.

ויכולתי גם לכתוב על המארחים המדהימים. שקבלו אותנו בזרועות פתוחות

והיו שם בדיוק. כמה שצריך.



רק שדבר אחד היה חסר לנו...כמה ימים נוספים.

ואנחנו כבר מתכננים את הפעם הבאה, באותו מקום, בקרוב.

חוץ מזה, הגליל והגולן מרהיבים. ממש חוץ לארץ. בתור בת בית במדבר, כל נסיעה לצפון,

היא כמו נסיעה לחו"ל. ועכשיו, כשעוד ירוק, ועצי הדובדבן מפוצצים בפרי.

דובדבנים, אדומים, צהובים שחורים, סקסיייייים...

עונג גדול. כמויות הדובדבנים שאכלתי בסופ"ש הזה...

והחוקי שלי. הוא מלך. אמיתי.

דאג ופינק בלי הפסקה. נתן לי הרגשה של מלכה (נו, סוטים...לא מלכה כזו...)

וכן...בלי זה הלא לא יעבור בשלום...

אז היתה שם חגורה

וגלגל כאב

ופלאג

ו














לכו לקרוא בבלוגים אחרים,

זה בלוג נקי מסקס.

רק אני, נטו.

יאללה, שיגיע ספטמבר.