פוסעת בעקבות האהבה

האם יש הבדל בין גברים עם התנהגות רגשית מוגבלת, לבין התנהגות רגשית של גברים מוגבלים?

גברים, מרגע לידתם, מוכוונים להתנהגות רגשית מוגבלת. מהיום בו מביאים אותם מבית היולדות,

הם מולבשים בצבעים "גבריים", החדר נערך ונצבע בצבעים הולמים לבן, ומקושט במוטיבים

ה"מתאימים" לבנים. מגוון הגרויים שבנים מקבלים, יהיו בעיקר בתמונות וצעצועים בעלי מוטיבים

גבריים...מכוניות, טלפונים, בעלי חיים "ראליסטיים" וכד'. בעוד בנות, יקבלו את אותה תשומת לב,

אולם היא תישא אופי "נשי". החל בצבע שנצבע החדר של הנסיכה וכלה באופי הקישוטים והצעצועים:

בובות, חיות פרווה בצבעי פסטל, פיות וכד'.

כבר כאן, בגיל שבו הילדים/ תינוקות הם טאבולה ראסה, מתחילה המגמה של להפוך אותם לשתי

קבוצות. קבוצת הבנים, בעלי מאפיינים גבריים ובעלי יכולות רגשיות נמוכות ומוגבלות. וקבוצת הבנות,

בעלותמאפיינים נשיים ודגש חזק על היכולת המודעות הרגשית.

לכאורה, החלוקה הזו, היא החלוקה המסורתית, בין גברים ונשים, ציידים ומלקטות. אולם, בניגוד

לעולמינו, בו הקדמה מאפשרת לבנות לעבור מסלולים שבעבר היו נחלת הגברים בלבד, ולגברים

להשתלב במקומות בהם היתה שליטה נשית, למרות זאת, קיימת עיקשות וחסימה מחשבתית,

בנסיון להביא את שני המינים, לרמת מודעות רגשית דומה. מה שמביא את חלק מהגברים,

להיות בעלי חוסר יכולת להתמודדות רגשית, עם צרכי בת הזוג שמולו.

לאחרונה, הייתי קרובה , כאן בכלוב, למספר מקרים, בהם הפער הזה, בין המודעות הרגשית הנשית

לבין חוסר המודעות הרגשית הגברית וחוסר היכולת של הגברים להתמודד עם הצורך של הנשים.

נשים מכל ה"מעמדות" שמנסות ליצור קשר בר קיימא, עם גברים המשלימים את ה"חבילה"

מצד אחד, זה קשה. הפער המעמדי למדומה הזה, שנוצר בין שולט/ת לנשלט/ת לא ממש יכול לקבל

צורה של מערכת יחסים זוגית נורמאלית. הצד השולטת, לכאורה אמור להציג את האפיונים שבעבר

נקראו "גבריים" דהיינו, עיקשות, אנוכיות, אגוצנטריות, כפיית התנהגויות...ואוילו הצד הנשלט, אמור

להציג את המאפיינים הנשיים: כניעה, נתינה, אלטרואיזם כלשהו, התכופפות בפני סמכות....

לכאורה, נשים שולטות וגברים נשלטים, היו אמורים להיות הוורסיה המושלמת. כל צג עם התכונות

של שני הצדדים, כפי שתאורטית היינו רוצים לראות. מה שהיה משאיר את ההתמודדות עם הגברים

השולטים והנשים הנשלטות. שכן, שני הצדדים, מקצינים את התכונות הג'נריות שלהם.

מההתבוננות שלי, גיליתי, כי המערכות הקיצוניות, פועלות יפה. אלה מערכות בין שני אנשים שנכנסו

למשחק, כדי לשחק. הגבר, הוא גבר עם כל הסממנים הנדרשים, לפעמים עד כדי גיחוך

(במקרים הטובים, השולטים יודעים אפילו לגחך על עצמם לפעמים), והנשים, הנשלטות, מתעקשות

בכוח, להקטין את עצמן, להציג את כל תכונות הנשיות רכות, כניעות, הכלה, דאגה וכו'...

ובמקרים האלה...החים יפים. הסיר מצא את המכסה, והם יחיו באושר, עד שימאס.

או עד שה"משחק" יגיע למצב שיוחל לקיים מציאות זוגית.


הבעיה נוצרת, בקבוצה אחרת של אנשים. בקבוצה בה חל היפוך תפקידים ב"משחק הבדס"מ".

כאן, נחשפת בפני בעיה , שאני מתקשה לחשוב על פתרון סביר לה.

מצד אחד, עומדות נשים חזקות, שולטות, בעלות אג'נדה "גברית" מול גברים (שבכוונה לא אכנה

אותם רכים) , ששואפים להצליח להיות נשיים במהות התפקודית שלהם. הם רוצים להעניק, לפנק

לתרום להכיל...ולטובת ה"משחק הבדס"מי" זה נפלא. אבל, ברגע שיש רצון להעביר את מערכת

היחסים מה"משחק הבדס"מי" לזוגיות נורמאלית תמשכת, עומדת כנגד הנשים ה"שולטות" ,

מערכת גברים עם מאפיינים, של גבריות מצויה. דהיינו: חוסר רגישות, קשיים בהבנת הצרכים

הרגשיים הנשיים, חוסר מודעות לרגשות שלהם עצמם ובעיקר, חוסר יכולת להתמודד עם הרגשות

שלהם ושל בנות הזוג.

אז איך פותרים?

לדעתי, בכל מקרה של רצון למעבר בין סוגי הקשר, רצוי לבחון היטב, האם אכן האדם מולו אני עומדים

הוא אכן בן/ת הזוג שאנו רואים את עצמינו חיים איתו לטווח ארוך. לא רק מעוניינים, אלא יכולים לדמיין

את זה. כי אחרת, עשו לעצמכם טובה אישית, תנו לו/ה ללכת וחפשו בני זוג מתאימים יותר. אולם, אם

התשובה חיובית, השאלה הבאה אותה יש לשאול את עצמינו, היא, האם אנחנו מוכנים להלחם על

הזוגיות הזו.

זו מלחמה קשה וארוכה עם המון פגיעות בדרך. זה מערכה עם המוןןןןן קרבות קטנים בדרך. עם

פגיעות שלעיתים יראו בלתי הפיכות... עם כאבי לב וכעסים ומריבות ומרירות וטנגו של צעד קדימה

ושניים אחורה...אבל אם זו המלחמה עם השותף הנכון, זו מלחמה שניתן לנצח בה. ו

הניצחון הוא של שני הצדדים.

יום אחד, לפתע, אתם מרגישים שהמנועים מסונכרנים. המערכות עובדות בשילוב, הדרך הופכת

בהירה וברורה והמטרות והשגתן, הופכות את שניכם למאושרים, למלאים יותר.,


בחרו היטב את הפרטנרים שלכם לחיים

בחרו היטב את המלחמות

בסוף, החיים הופכים מאושרים.