פוסעת בעקבות האהבה

זהו...תכף נגמרת החופשה.

שמונה ימים של כיף ושמש ויובש. אילת המושלמת.

בלי כוונה (נו, טוב...בגלל שאני מטומטמת לפעמים)

שמעתי משהו שחירב לי את מצב הרוח.

לא שיש סיבה, שזה יחרב לי אותו. סתם כוחו של הרגל.

כוחם של אנשים להשפיע עלי.

בעצם, לא אנשים. זה אדם אחד. שהייה חלק מהחים שלי.

שתמיד יהייה חלק מהם. אבל אף פעם לא החלק הנכון.

פרט לזה, אני ממש מאושרת בימים האלה.

ממש ממש. וזה כל כך נעים.

כבר שכחתי שאפשר ככה.

תכף עיסוי רקמות עמוק

וארוחת ערב עם המשפחה המשוגעת והמשגעת שלי.

ואירגונים אחרונים ולישון.

ולקום מחר בבוקר בחזרה לציויליזציה.

אני מתגעגעת לשמונה ובסי.

מחר נפגש שוב.

רוצה שוב. מהתחלה.

כיף