עוד לא בטוח... נראה...

"דוד, אתה ישן?" היא נשכבת לידי על המזרן.
למרות שהדוד לא סובל מעודף שעות שינה יש רק תשובה אחת לשאלה שכזו.
"מה פתאום" עונה הדוד, "חיכיתי לכם שתתעוררו".
"הוא ער! הוא ער!" היא צועקת בלחישה לאח שלה שמציץ מאחוריה, מאוחר יותר אחותי תספר לי שזה מה שהעיר אותם ומנע מהם לנצל את העובדה שישנתי אצלהם.
זה התחיל בזה שהדוד נכנס להתקלח רק בעשרה לשש והמשיך לתוך רצף של ימים מאושרים לחלוטין.
חצי דקה אחרי שנכנסתי בדלת לא התאפקתי וכבר חילקתי מתנות.
בחצי העין יצא לי לראות שהמתנות שלי בסדר גמור ושאמא שלי לא מפציצה הפעם.
יד אחת מחלקת מתנות ובשניה כבר יש עראק.
ואז יין לבן ואדום ועראק, אני חושב, עוד פעם.
"שנה טובה! לדוד גיבור!" אני שר "מה קורה עם זה באמת?" הוא קוטע לי את השיר באמצע.
"הם יוכלו להעניק לי את האות בשבוע הבא" אני עונה "או בחודש הבא, שיבחרו, יש לי מספיק ימי מילואים לעשות"
סטואיות למתקדמים ואני חוזר לדפוק על השולחן עם כל הילדים.
קצת אחר כך מגיע האוכל ואני קובע בעלות על קערה של כבד קצוץ, בכל זאת, גם דוד, גם גיבור יש דברים שבאים עם התפקיד.
אחרי שכולם ילכו והילדים ינטשו לטובת המיטה אנחנו נתיישב ונראה את סרט הוידיאו של החתונה של אחותי אחרי שראינו אותו רק פעם אחת מאז.
מוזיקה נפלאה.
באופן מפתיע גם הגיס שלי מככב שם.
"זה אח שלך" הוא אומר לה מהמטבח "ריק לו ביד"
"ומה זו הכוס השניה?" היא שואלת "זה כי אני מארח טוב, שלא ישתה לבד"
הוא מביא לנו קצת שיבאס ובייליס עבורה וגבינות ורימונים.
אחר כך נלך לישון ואני אתעורר יותר מדי מוקדם אבל זה יספק לי הזדמנות נפלאה להשלים את כל הפרקים החסרים שלא ראיתי בהופ כי כבר שנתיים עוד מעט שאין לי טלוויזיה.
"אתה לא חייב לתת לו לנצח, אתה יודע".
הגיס שלי מגיע מהמטבח לבדוק מה קורה במשחק הרביעיות שלי מול הבן שלו.
אני מסתכל עליו "אה, אוקיי, בסדר. אז אני אפסיק."
הנבלה הקטן קרע אותי, קרע אותי. מזל שאבא שלו מספק לי תירוצים.
הוא בן שבע וחצי ומידת הנעליים שלו שלושים ושש וכבר הרבה זמן שאני לא מציע לו שאני ארים אותו.
אבל אני בהחלט מחבק אותו חזק.
לקראת הצהריים אני מדרים מעט ומבקר משפחה אחרת שמאכילה אותי בחלקי פרה צלויים בכמות כזו שאפשר לעשות פאזל של לפחות פרה אחת אצלי בבטן.
כן, זה בא עם בירה ועראק.
בבוקר אני מתעורר לעוד בירה והחלקים החסרים בפאזל מאתמול ולרוח הנעימה בגינה שלהם.
אני חוזר הביתה לנסיונות נואשים לסדר קצת את הבית ההפוך שלי ומתייאש די מהר אבל ממשיך בכל זאת.
לא הצלחתי להירדם בשישי ובשבת בעשר בבוקר החלטתי שאולי כדאי לי להיכנס למיטה ולנסות.
באחת עשרה וחצי אני לא מספיק לענות לאישה היפה שחושבת שאני מסנן אותה.
איכשהו אני מצליח לגרור את עצמי לפיקניק וללכת לאיבוד בערך שלוש פעמים.
אבל זה משתלם כי יוצא לי לראות אנשים נעימים שאני בכלל לא מכיר.
הנו"ן עושה לי נעים בראש והיום עובר עליי בשקט.
אוכל ובירה ואנשים כיפיים ונעים לי.
ואז גיליתי שהסלולרי שלי שוב לא בסדר.
בעסה.