סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד לא בטוח... נראה...

קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...
לפני 17 שנים. 7 באוקטובר 2007 בשעה 21:51

קניתי ערימה ואני מחלק אותה לאט.
ביצים קטנות שמטביעים במים ובוקע מהן משהו.
יום שישי של אחרי החג והתכנון שלי כמעט מושלם.
הדוד יורד מהאופנוע ומחזיר חיבוקים ונשיקות והרבה אהבה בחזרה לשלושה שמטפסים עליו.
הגדולים מתארגנים לאוכל והדוד מושיט את היד ושולה שלוש אריזות קטנות ממעקי הכיס הימני
And the דוד strikes again!
שאווויינג!
3:0 לדוד מול שאר העולם או לפחות אלו שעורכים את השולחן.
הרי מי יטרח להביא לילדים מתנות בסתם יום שישי של אחרי החג, אה?
אושר מרוכז.
עכשיו הדוד יכול ללכת בשקט להוריד את המעיל והכפפות ולסדר את הכל על הריצפה בפנים.
בדרך פנימה אני שומע צליל ניפוץ עדין וגלים של חמצמצות ילדותית עוטפים אותי.
לרגע מתכווץ לי הלב כשאני רואה אותה בין הקליפות של הביצה.
"יו" אני אומר לה מבין השברים של הביצה "תראי איזה יופי! הוא כל כך רצה להיות איתך שהוא לא רצה לחכות ובקע עכשיו"
בשקט בשקט השרידים של הביצה שנשרה לה מהיד נעלמים והיא מחזיקה את הדינוזאור הצהבהב ביד ומראה לי
"תראה, דוד" היא אומרת לי "הוא בקע מהר".
לא מקבלים נקודות על גרימת אושר לילדה קטנה.
גם לא על לתקן.
איכשהו הצלחתי לשכנע את השניים האחרים ששלהם לא צריכים לבקוע כל כך מהר.
הדוד לוקח את הבקבוק של הבירה ומתיישב בשולחן של הקטנים.
הברכיים מגיעות לו לסנטר והתחת שלו נוזל מהכסא אבל הדוד מבסוט ולא רק בגלל הבירה שמדוללת לו בקצת דם שנשאר מהניסוי הביולוגי ההוא שהוא השתתף בו לפני כל כך הרבה שנים וגרם לו להיוולד.
הקטנה מחביאה את הצהבהב בכיס של החולצה של אבא שלה ומדי פעם מוודאת שהוא שומר עליו.
היא מחביאה שם גם בייגלה אחד ומשהו רטוב, גם.
אבא שלה יגלה את זה רק אחר כך ובטח שלא מהדוד שהשתדל לא להיקרע מצחוק כשהוא ראה אותה מחביאה שם בורקס נוזלי שיהיה לה לאחר כך.
כשהם מתחילים לעזוב אמא שלי מוציאה עוד קצת בירות, שלא יהיה לי משעמם בפה ליד החמוצים.
הבת של השכנה שלה עוברת להגיד שלום ואני משתדל שלא להסתכל.
"הוא שרוט" היא תספר לי אחר כך שהיא אמרה לאמא שלה "והבת שלך שרוטה, את באמת רוצה שהם יפגשו? למה לעשות לנו את זה?"
ככה ניצלתי מלחרבן עוד מערכת יחסים בין מישהי מהמשפחה לחברה טובה שלה.
הספיקה לי הפעם האחרונה עם אחותי והחברה שלה.
שני תאומים והיא עדיין מוכנה לעזוב את בעלה אם רק אומר לה.
הבירה קרה לי ביד וכנגד הלחי ונעים לי.
הדוד שבי מאושר וכשאני חוזר הביתה השינה לא באה בקלות בכלל בכלל.

להבה חשופה -
"הדוד שבי מאושר..." !!

יש לך על מה ..

אין עונג יותר צרוף, מאשר ,לראות את הזאטוטים הקטנים ,מטפסים עליך עם המתנות, ולא יודעים נפשם מרוב שמחה על כך.

אושר צרוף לדוד מגיע להיות גאה. :-)
לפני 17 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - עכשיו זה עוד בסדר, הם קטנים.
אני מקווה שהם יגמלו מזה כשהם יגדלו קצת, גם ככה את הגדול אני כבר לא מסוגל להרים.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י