זה דווקא הסתדר לה מאוד מה שסיפרתי לה לגבי התיאוריה שלי למה כואב לי ככה בכתף וביד.
איפשהו לפני מספר ימים ראיתי את זה בקומיקס מסקרן אחד וזה התיישב לי בול.
סיפרתי לה שלא נרדמתי בלילה הקודם והיא לא התלהבה.
שתקתי כי מה אני כבר יכול לענות לה על זה? שגם אני לא מבסוט מהעניין? לא מצאתי שום תנוחה שלא הכאיבה לי ובסוף התייאשתי ונשארתי ער.
קצת אחרי שנשכבתי היא נגעה באיזו נקודה ואני הרגשתי איך אני הופך ללבן.
כאב מסקרן ברמות הפך את הגוף שלי לנוזלי לחלוטין חוץ מקווצת שיער שנשארה שחורה בתוך כל הלבן הזה.
כאב של קצות עצבים חשופים שעטף אותי ועשה לי חם וקר.
צפתי.
כבר לא עניין אותי כלום.
חלקים מהשיחה איתה צפו לי מול העיניים בצורה של מילים בריחות משונים.
אני זוכר כחול שאהבתי וחום ורדרד די מעצבן וכאב חם ונוזלי.
כשהיא סיימה גיליתי שאני יכול להזיז את הכתף קצת יותר טוב וישר עפתי הביתה.
שלא כמו אתמול, מצאתי תנוחה שאני אמנם לא יכול להירדם בה אבל מצליח, לפחות, לנוח קצת, לתת לגוף להירגע ולנשום קצת יותר בקלות.
כמו תמיד כשאני לא שוכב על הבטן וחופן את שק האשכים שלי בשתי ידיים אני לא מצליח להירדם אבל מתנמנם לתוך חלום מוזר על עולם שמתייחס למים לא מסונתזים בתור מים ישנים.
אני מחליף מימיה ריקה שאני משתין לתוכה כאתנן נוזלי עבור סקס חלומי וקצת נתזים של דם ודמעות.
אני מגרד את עצמי מהמיטה עייף, ולרגע אני לא מבין איך הצרחות שלה נשמעות פתאום מוזר עד שאני מבין שזה הבוס שלי שמתקשר אליי יותר מדי מוקדם.
אני עושה בשבילו קצת קסמים ואחרי שעתיים של עבודה הוא מבסוט ומשחרר אותי לדרכי אחרי שהוא כבר טרח להודיע לכולם שאני מאחר עוד לפני שהוא בכלל מתקשר אליי.
יש מצב שלשנה החדשה הוא מחליף לי את הלפטופ המוזר ב- MacBook.
אני צריך לשתות הרבה לפני שאני נרדם הלילה.
לא קל למלא מימיה ככה סתם.
שנה נפלאה.
לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 17:26
