אני שונא להיות חולה.
שונא.
כבר ארבעה ימים שהגלים של החום מכים בי. כואב לי בגלגלים של העיניים כשאני מסתכל לצדדים וההפוגות היחידות הן כשאני לוקח דקסמול ומזיע לחצי שעה של שקט וצלילות.
אחר כך החום חוזר.
חוזר ושולח אותי למיטה.
"כמה בצל?" אני שואל אותו
"לא גדול ותחתוך אותו לחתיכות קטנות ואל תטביע אותו בדבש".
הוא טוען שבצל עם דבש יעזור לי לגרון ולשיעולים היבשים שמטלטלים לי את הגוף ומכאיבים לי בעצמות. מאז שהוא התחיל לצאת איתה הוא רגוע יותר, אחד האנשים היותר טובים שאני מכיר ואולי הפעם זה יצליח להם ואני מוצא את עצמי שמח בשבילו גם כשזה אומר שנתראה פחות.
אני שונא להיות חולה.
לפעמים אני תוהה אם אני אסיים את החיים שלי כמו הזקנים העזובים האלה שמנקדים את השכונה שלי.
אני חושב על זה כשאני משחיז את הסכין שלי לאט לאט.
אף פעם לא שקט כאן.
או שההוא מחנות הצילום משמיע מוזיקה מהרמקול הענקי שיש לו מעל החנות במהלך השבוע או שהאיש שגר מול הכספומט משמיע מוזיקה בסופי שבוע כשהוא בבית ולא עובד.
כשהסכין שוקעת אל תוך vבצל יש צליל שקט כזה של קריעה וחיתוך והבצל נבקע.
אני אוהב את הסכין שלי.
החוד שלה מעוגל אחרי שפעם היא נשכה אותי עמוק באצבע לא שהיה איכפת לי לאכול את הסלט שלי מדמם אבל גיליתי שהרבה יותר נוח לי כשהחוד עגול יותר.
אני גם צריך את גלי החום המטורפים האלה כדי להשתחרר ככה כדי שהמחשבה הזו של להצמיד את הסכין לצידו התחתון של השד השמאלי שלה תסתחרר בי אני חושב על קראדה ועל הכנס שמתקרב ובא ועל חלום ישן שתיכף מגשים את עצמו בגלל שני חברים ותוהה אם אני אצליח להיות מהיר יותר ככה שפרקי האצבעות שלי ישמרו על החוד העגול קרוב לעור שלה אבל לא חודר וכמה חזק אני אצטרך לסטור לשד שלה כדי שזה יקרה או שאולי פשוט לחנוק אותה קצת כשאני קובר את האצבעות שלי עמוק בתוך הבשר שלה החום הזה הורג אותי ואני תוהה מה מכל זה ישאר כשאני אפסיק עם הרוטינה הזו של ארבע שעות שינה מקלחת רותחת חצי שעה של הזעה וארבע שעות של חום אני רוצה להסתכל מקרוב על החוד של הסכין שלי פוצע אותה בעדינות אולי רק שורט ואולי יהיה גם דם דם דם בא לי נורא פתאום בא לי לנעוץ את הברך שלי במרכז הגב שלה כשאני מהדק את הקשרים לעזאזל אני מתהלך לי בבית ומתנדנד כמו שיכור רק כדי לצנוח בברכיים פקות מול המחשב ולכתוב קשה לי לדבר בגלל הקוצים בגרון והחום מציף לי את המילים מול העיניים ואני כותב כל כך לאט ובזווית של העין אני רואה את הידית של הסכין שלי בולטת מהשיש וכואב לי בגלגלים של העיניים כשאני מסתכל ככה מהצד ונהיה לי חם בבטן ואני מזיע דברים רעים עוזבים אותי בגלל זה אני סובל ככה כאב זה דשן טוב לנשמה גם לגוף אני נשען עם הראש אחורה ונראה לי שזה יקח עוד יומיים של חום וכאבים ואני מלקק את השפתיים היבשות שלי וחושב על הסכין שלי.
אני גורר את עצמי למיטה והולך לישון.
אחר.
לפני 16 שנים. 29 בפברואר 2008 בשעה 23:56
