סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד לא בטוח... נראה...

קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...
לפני 10 שנים. 26 ביוני 2014 בשעה 8:31

"מה אתה עושה?"
"אמא שלי חולה ולא מרשים לי לצאת לראות אותה" השוק הימנית של מסיקה פוגשת את מיטת הברזל בקצב קבוע
"ככה תישבר לי הרגל, ישלחו אותי לבית החולים הכי קרוב לכאן ואולי אני אצליח לקבל חדר לידה או לפחות להיות באותו בית חולים איתה ולשאול את הרופאים מה שלומה"
"אין לך באמת שברי הליכה, נכון?"
הצליל הזה של הבשר שלו פוגש את מיטת הברזל הופך מונוטוני בינינו ואני מתיישב על המיטה מולו וממתין בשקט
כשהעצם שלו מוותרת ומתנפצת בצליל מחליא של רקמות רטובות אני מתרומם ואוסף אותו מהרצפה.

גימלים בבסיס לשבוע וכשהוא מצליח לצלוע בצרחות שוב הם שולחים אותו לכלא על השחתת רכוש צה"ל.
אין לי מושג מה קרה עם אמא שלו.

miracle - הפוסט הזה גרם לי למועקה גדולה
וכאבי ברכיים בלתי נשלטים
לפני 10 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - הוא גרם גם לי.
וקצת יותר נמוך, כן.
לפני 10 שנים
אושה{אוש} - הבן אדם צריך קבן ותש
לא כלא
לפני 10 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - היה. צריך, כן.
קיבל? לא באמת.
לפני 10 שנים
יהלום נא - קווצ', בבטן.
לפני 10 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - הקווצ' הגיע הרבה מאוד זמן וכמעט שנים אחר כך.
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - צמ"פ והתנקות.

מחזיקה חזק.
}{
לפני 10 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - העיניים המזדקנות והעייפות שלי קראו התנתקות אבל כן.
אני מתנקה מהשפיצים, זה לא באמת הולך.

עם הציפורניים. עמוק.
בבקשה ותודה. גם.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י