עוד לא בטוח... נראה...

אני מתעורר לצליל השקט והמימי של ציפורניים הקורעות בבשר הלילה, פוקח את עיניי... קווים אדומים... ממצמץ... הקווים הופכים לשריטות מדממות, לאורכו ורוחבו של החושך... בזווית הראיה אני עוד מצליח להבחין בצילו המתרחק ושומע את נקישות ציפורניו על הרצפה... אני מזנק מהמיטה, הדחף לרוץ אחריו... התשוקה בוערת בי והערגה מכלה בי זעמה... נושם עמוק ומביט למטה אל גופי הישן.... חיוך רך... אני נשכב שוב בתוכי... עוצם את עיניי ופוקח אותן שוב לעוד יום של עבודה שטוף שמש.....