עוד לא בטוח... נראה...

היא היתה מצפצפת לי למטה שארד. צפצוף אחד ארוך ארוך..... זה היה מחרפן את השכנים אבל זה לא עניין אותה. כמו שלא עניין אותה כלום ממה שעשיתי לגוף שלה. רק למצוץ. שאדפוק לה את הפה. שאשתמש בה אוראלית.
באותו יום ההתלהבות שלה הגיעה לשיאים חדשים, זה גירה אותי. הבעיר אותי למקומות חדשים....
ואז היא סגרה עליי לסתות.
אני לא חושב שיש רגע בחיים שזכר צריך להגיע אליו וקשור באופציה פתוחה לחיים ללא צנרת גברית. גם לא חצי.
פתחתי לה את הפה כמו שלמדנו בצבא, מודה לאלוהים שהחליטה לחייך אליי באותו יום והילדה לא באמת סגרה עליי את הלסתות שלה.
שבוע שלם השתנתי בלי להסתכל עליו.
כאב לי הלב לראות אותו ככה.... עם ה"שעון" (שדימם קצת ביום שאחרי)... היא התנצלה ולא עבר יום שהיא לא שאלה לשלומו, אני לא הייתי חשוב מספיק, כנראה, והציעה "לרפא" אותו.
כשהחלמתי, קצת אחרי שבוע, נפגשנו.
הורדתי את המכנס ואוננתי מולה, מילימטרים ספורים מהפה שלה, מחוץ לטווח נגיעה. זה שיגע אותה אבל לא היתה לה הרבה ברירה.
גמרתי לתוך פיסת טישו מקופלת היטב. אספתי הכל שלא תישאר אף טיפה. טפחתי לה על הראש, רכסתי את המכנס, שיחררתי אותה והלכתי.
את פיסת הטישו זרקתי לפח האשפה כשעזבתי את מגרש החניה ואותה על הריצפה.
הבכי שלה ליווה אותי עוד קצת אחרי.