עוד לא בטוח... נראה...

הישבן שלה עבר לידי ואני שלחתי יד וטפחתי עליו. לא הכי חזק. אבל באדנותיות.
הדבר הבא שאני זוכר זה התקרה. לחי כואבת בטירוף, מאוחר יותר היא תספר לי שהיא פשוט השקיעה את נשמתה בסטירה הזו, ואותה רוכבת מעליי עם המבט הזה שלה.... "אתה לא תכה אותי"."אף פעם".
זו היתה הסטירה ששיחררה את הכל.
מאוחר יותר היא לימדה אותי להנות ממבטי הרצח שלה כשקשרתי אותה עם חגורה.
מהגוף שלה שהתפתל מתחתיי.
אני לא חושב שהיא הבינה מה היא שיחררה בי.
ואולי היא דווקא כן.
היא שיחררה אותי לחופשי.
מאוחר יותר גמלתי לה על כך ושיחררתי אותה. ממני. כשהיה לה קשה ללכת.... לקחתי אותנו ושברתי. והחברה הראשונה שלי בכתה לחופשי...

תודה לך שאהבת אותי ככה.