כשהייתי צעיר, רך ודי תמים היינו הולכים לפאב באשדוד.
היה כיף.
מוזיקה נהדרת, מלא בנות. כל קבוצה שהגיעה התחלקה בצורה כזו שתמיד היה מקום להתיישב ליד מישהי ככה שלא היית צריך להתמודד עם כל החברות שלה רק בשביל לדבר איתה.
אלו שחיפשו יותר מפרטנר אחד גם ידעו להתסדר בצורת ישיבה נחמדה.
היה מגניב.
מאוחר יותר עברנו לסווטו.
שמעתי שגם היום הוא קיים אבל אז.... אז היינו מגיעים אליו אחרי הביסטרו המקסיקני שנסגר ורוקדים את עצמנו לדעת.
אף פעם לא היה באמת באמת צפוף, תמיד היית יכול למצוא מקום בין שני גופים שאפשר היה לרקוד בו.
להתחכך ולגעת.
הביסטרו היה מקום נפלא, עם בעלים מקורי ממקסיקו וברמן שהיה שיכור כמעט כמותו.
באיזשהו שלב הפסקתי לספור כמה מרגריטות "נפל" היינו מקבלים בחינם כי "הברמן השיכור שם יותר מדי אלכוהול ואני לא יכול למכור את זה לאנשים".
הם היו יוצאים החוצה לרחוב ומתמסרים בבקבוקי טקילות. משקים כל מי שעבר בתקווה שהוא יכנס לאכול.
יותר מאדם אחד עבר שם "במקרה" יותר מפעם אחת והכמויות שהוא השקיע באלכוהול שהוא חילק היו אדירות.
הדג הזקן שלו מת לילה אחד משתיית יתר. הם חזרו מבחוץ אחרי שהם רוקנו שלושה בקבוקים גדולים לתוך עצמם ועוד כל מיני אנשים והחליטו לשתות עם הדג.
בשלוק הראשון שהם שפכו לתוך הצנצנת שלו הדג התחיל להשתולל.
בשני הוא כבר התחיל לשחות לא משהו ובשלישי הוא כבר התאבן.
הם חשבו שזה בגלל שהדג "חננה ולא יודע לשתות" והתעלף להם אבל בסוף הערב אחרי הרבה דמעות הם שפכו אותו לאסלה.
ככה הוא היה, אדם רחב לב ומדהים שלא התאים למציאות הישראלית. וקצת מחורפן.
אחר כך היה קצת שקט ולא היה לי מקום קבוע אבל אז מצאנו מקום נפלא ביהודה הלוי, הברמנית כבר הכירה אותנו ותמיד היתה רבה איתי מי יפתח את בקבוק האסאהי, אז כשהם עוד היו מייצרים אותם בבקבוקים השמנמנים שהזכירו לי תמיד את הנגרה מודלו האהובה.
בקבוק אני פותח ובקבוק היא. בדרך כלל היינו מתבלבלים בספירה אז היא היתה מצטרפת אליי ואני הייתי פותח את שלה והיא היתה פותחת את שלי ככה לא התבלבנו מי פותח מה ומתי.
רק שאיפשהו במהלך הערב היינו מפסיקים עם המספרים ורק שותים ומדברים.
היה שם גם אוכל מדהים.
ואנשים שישבו איתך על הבר לא חשבו שאתה משוגע כשהתחלת לדבר איתם.
היום הוא נסגר.
החליף בעלים איזה מליון וקצת פעמים.
אחר כך עברנו לשתות בבית עם חברים, אבל זה אחרת. האווירה פחות מעושנת, אין בר ארוך ואין ברמן מסוקס או ברמנית סקסית. ועל מבטים סקסיים מהשולחן שליד אין על מה לדבר בכלל.
היום אין לי מקום קבוע, סיבוב שני שלי בתל אביב ואין לי מקום להניח בו את התחת המלכותי ולשתות בכיף עם אנשים.
אם אני כבר מתיישב במקום כלשהו ומנסה לקשור שיחה אנשים חושבים שאני שיכור, או משוגע, או תימהוני. או שילוב קטלני של השלושה.
בעסה.
לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 8:57