כן, גם אני הייתי שם.
הרגע הגעתי לעבודה, אפילו לא איחרתי.
שלוש שעות ישבתי והתחרדנתי בכיכר המדינה כחלק ממחאה שקטה כנגד התייקרות פרמיות הביטוח לכלי רכב דו גלגליים.
היה נחמד, מאורגן יחסית ושקט, חוץ ממספר סיבובי דאווין שהאקטיביסטיים עשו מסביב לכיכר ברעש וצילצולים וגם זו היתה סוג של פשרה (אני אחסוך את תקציר השריפה שפשטה בפורומי האופנועים) אבל גם היא היתה, יחסית, שקטה.
אי אפשר להתחבא לנצח מאחורי חוק עקום שעבר זמנו אבל לאף אחד אין חשק להתעסק עם חקיקתו מחדש.
אי אפשר.
לפעמים צריך לקום ולעשות מעשה, גם אם הוא מסתכם בלהנות משמש של בוקר במשך שלוש שעות.
עד הפעם הבאה.
ולאלו שגרים בכיכר המדינה.... איך לעזאזל אתם מסוגלים לחיות במקום עם קרואסונים כאלו יבשים?!
וכן, אני יודע שיש שליחים, ורוכבי סוף שבוע ועוד הרבה.
לכל דבר יש פתרון, לא צריך להתנפל על אוכלוסיה שלמה.
ואני יודע שמה שעשינו לא השפיע בכלל ולא עניין אף אחד אבל זו רק ההתחלה.
לפני 17 שנים. 30 באוקטובר 2006 בשעה 8:59