לפני 17 שנים. 9 בנובמבר 2006 בשעה 11:18
אז זהו שאצלנו במשרד הם בוכים גם בבוקר.
או קצת אחרי שאני מגיע.
אני בוחר להם שירים נחמדים שיעשו להם נעים על הבוקר ושר להם.
פאריס וביצועים מלהיבים ליוריתמיקס וכאלה, גם קצת דפש.
אני כנראה משחרר בהם משהו שהם לא יכולים להרגיש עם אחרים.
סוג של חופש.
והם מנצלים אותו.
הם מרגישים חופשי לחלוטין לבכות לידי.
זה לא השירים, כי הם שמחים לחלוטין מה שאומר שזה רק אני.
אני עושה להם משהו שמחבר אותם לצד הריגשי שלהם בעוצמה שמעלה דמעות בעיניהם.
וואללה..... יפה לי.
