אני כמעט ולא כותב ביומיים האחרונים.
אין לי הרבה זמן משום מה ובעבודה החדשה אני בכלל לא מפעיל את המסנג'ר או נכנס לכלוב.
לא כי אני מתבייש פשוט כי אין לי זמן.
אתמול שוב הייתי שם.
בסוף היום, כל מה שיכולתי לעשות היה לנשום עמוק ולשחרר שניים, שלושה "פאקינג ראבאק" לחלל החדר.
הם דאגו לי לשולחן וכיסא מטורף.
אני מנשנש עוגיות עם התה.
אנשים באים ושואלים אותי שאלות ואפילו יש לי תשובות.
הבוס שלי אמר לי אתמול שאין לו שום בעיות עם אנשים שהולכים לדאנג'ן ויש לו אפילו חברים שעושים את זה.
אני לא מספר לכולם שאני כזה ולא משוויץ אבל כששואלים אני עונה.
הוא גם החליט שצריכים שיהיו לי חיים אז הוא רוצה שאעבוד מתשע עד חמש ואם אני ממש מתעקש אז גם שש, לא כולל ימים היסטריים, כמובן.
נחנקתי.
חיים?
לא גילו משהו כזה על מאדים?
אחר כך נסעתי לבקר חברה טובה.
ראיתי שעשית משהו עם השיער, יצא יפה מאוד, שתדעי.
אני שוב כאן, בעבודה הישנה.
מי יודע, אולי היום תהיה לי קצת עבודה.
את השיר הנפלא הזה שמעתי במקרה לפני עשר שנים, בערך, קצת יותר.
ישנתי, יום שבת בצהריים ופתאום התעוררתי.
שני צלילים ראשונים וזהו, הייתי ער.
חבל שהוא מת.
לפני 17 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 9:16
