עוד לא בטוח... נראה...

שוב פעם התעוררתי מאוחר.
יום שישי ונגררתי קצת במיטה.
הייתי עייף מכל השבוע.
חבל, שוב לא הספקתי הכל.
זה מבאס רצח שיש חנויות שנסגרות באחת ביום שישי.
לא נורא, תמיד יש את שישי הבא.
הספקתי לקנות חולצה ומגפיים (יותר מדי) פרקטיים וקצת דברים בשוק וזהו.
לא כפפות ולא ערדליים.
נחתי קצת והחתולה עשתה לי הפתעה והגיעה קצת יותר מוקדם מהעבודה ככה שנוכל להגיע בשעה סבירה למסיבה.
כמובן שאני עוד הייתי תקוע במקלחת כשהיא הגיעה.
היה קשה לצאת מהמים החמים.
זה התקזז כשלקח לה מליון שנה, בערך, להתלבש.
נסענו במונית לגני התערוכה.
היא בשמלה שחורה, קצרה מחוך בטן ואני עם חולצה שחורה, מגפיים והחצאית היפיפיה.
הגענו ונכנסנו.
זה היכה בי כמעט פתאום.
כל כך הרבה אנשים.
מוזיקה נפלאה.
וזהו.
זה התחיל.
קצת בירה, פופקורן ושמבלולו שביאס את החתולה רצח.
חברים ומוזיקה.
אח, איזו מוזיקה.
אלואית!
סיבוב היכרות קצר.
טוב, די ארוך.
ראיתי אנשים יפים.
חיבקתי אנשים יפים.
רקדתי כמעט מההתחלה.
הסתפרת ויפה לך.
מישהי שאני מכיר כמעט נפלה אז החזקתי אותה חזק בצוואר שלא תיפול.
חיבקתי אנשים שנכנסו בטבעיות לתוך החיבוק שלי.
אנשים שטוב לי להיות איתם.
אנשים שאני חושב עליהם כחברים וגורמים לי לחייך כל פעם שאני חושב עליהם.
ראיתי מישהו מגלגול קודם והיה נפלא.
אבל לא הרבה זמן.
יש שיחות היכרות שאני עוד צריך להשלים.
מתוך כל הפעמים שהחצאית התרוממה כדי לבדוק אם יש לי תחתונים אני הרמתי אותה רק פעם אחת.
היא אמרה לי שאני יפה.
בפעם השניה מצאתי את עצמי מהרהר כמה חזק היא תכה אותי אם אנסה ללטף לה את הישבן היפה שהיה כלוא במכנסונים קצרים.
לא בדקתי בסוף, אז אני לא יודע.
אש בערה בי וגיליתי שאיפוק ומשמעת עצמית זה משהו שגם שפחות חרופות יכולות ללמד.
ואיימי צריכה למחוק את הפוסט שלה על איך שהיא נראית. טועה, מטעה ויפה.
הסתובבתי קצת ומצאתי זוג עיניים כהות ומהממות שהיו מחוברות למלכה עם שוט.
היה משעשע לראות אותה תוקעת בי את המבט שאני בדרך כלל תוקע במצבים כאלו.
מגחך וצוחק הצלחתי לקפצץ משם הלאה.
היה פשוט נפלא.
פשוט נפלא.
קצת פחות נפלאה, היתה החבורה של הערבים השיכורים שחיכתה לנו בעליה לגשר בתחילת הערב.
מסתבר, שהמבטים הרצחניים של החתולה עובדים טוב מאוד גם במצבים כאלה.
עברנו.
אני בעד מסיבות יומולדת כל חודש.