עוד לא בטוח... נראה...

היום נשארתי חצי יום בבית לעבוד אז ניצלתי את העובדה שהמערכת צריכה להתקין את עצמה איזה שעתיים וקפצתי לאוראנג'.
הסלולרי החדש שקיבלתי אתמול המשיך לעשות צרות כמו קודמו בתפקיד אז חזרתי אליהם שוב.
היא היתה ממש חמודה והחיוך שלה עשה לי נעים.
היה לה לק אדום וכיפי וכשהיא התכופפה כדי שאסתכל לה על הציצים לא התביישתי בכלל והסתכלתי.
חזרתי אחרי שעה.
הטכנאי נשבע לי שהוא עשה הכל אבל ככה זה בסוג הזה של המכשירים.
הרגשתי שכל מרכז השירות של אוראנג' עומד בתור לנסות לדחוף לי את המכשיר השחור הזה לתחת.
שחור זה מרזה והוא גם ככה לא גדול אבל לתחת שלי נכנסת לשון, מקסימום אצבע.
ועד כמה שהישבן שלי מסב לי הנאה עדיין נראה לי מוגזם כל הקטע הזה עם הסלולרי דור שלישי בתחת שלי.
גם אם הוא רוטט את סקטמן בצבעים מרהיבים.
אז החלפתי אותו באחד אחר.
לבן.
גם התאורה שלו לבנה.
באור הניאון במשרד שאני עובד בו לא רואים את המקשים בכלל.
בשביל לשלוח סמס אני צריך לעבור שלושה תפריטים שונים ואז לגלות שכל ההודעה שכתבתי הולכת למקום נחמד שקוראים לו הצעה ואם אני לא מאשר אותה אז הכל נמחק.
אבל הוא הרבה הרבה יותר טוב מהקודם.
הרבה כפתורים.
לעבודה במשרד עם העוגיות הגעתי בשלוש אחרי שנורא התחשק לי לדרוס איזה מפגרת אחת שהחליטה לחצות באדום.
אני נוטה להיות מגעיל ומרושע כשחוצים באדום.
היה תה קמומיל היום ועוגיות ממולאות במשהו לא ברור אבל טעים.
התפספסנו לנו קצת היום.
היה לה קצת קר אז היא התיישבה מול התנור לחכות לי ואז החליטה לעבור למשהו יותר נוח ובסוף התקשרה אליי מתוך השמיכה שאולי לא נצא היום כי היא לא מסוגלת לצאת החוצה לקור.
רק שיהיה לה חם ונעים.
היא היתה חולה רצח בכל הביקור שלה בארצות הברית, המסכנה.
לא נורא.
העיקר שהביאה לי מתנה.
כובע גרב של סנופי.