לפני 17 שנים. 10 ביולי 2007 בשעה 21:23
"אני חושב שמצאתי" הוא אומר לי.
אני פותח עיניים.
"הינה, תראה" הוא לוחץ שוב.
קצת אחרי שהוא מפסיק אני שוב מצליח לייצב את העולם.
"אז מה עושים?"
"ניתוח, נראה לי. כן"
"יש אופציה אחרת?"
"זריקה" הוא מאוכזב וכמעט בוכה "זריקה".
בסוף התפשרנו על תחבושת לחץ ושאני אודיע לו מתי החלטתי שהוא יכול לנתח אותי.
כן.
בדיוק.
רגע.
באמת סליחה שאני עצלן ולא עונה לך ישר
שלא.
אני מקבל מרשם לחיבוק ומחר נעשה טלפון.
החלטתי לקבל את ההצעה שלך.
