חוויות

זה כבר כמה זמן שלא היה סשן,אני כל כך חיכיתי שיגיע כבר. בפעם האחרונה שנפגשנו התנסחתי לא נכון,אבל באמת שהייתי זקוקה לזה. ואתה בתגובה: " בסשן הבא עוד תצטערי שביקשת אותו בכלל".
והנה אני עומדת מולך, מקווה שהערב זה כבר יקרה.
אתה צוחק עלי על משהו, ואני בתגובה,"די נו, תפסיק לצחוק".
אתה מוריד אותי על הברכיים ומיד על הגב, ככה שוכבת לי,לבושה לגמרי על הרצפה בפרוזדור.
אני מרגישה איך הלב שלי מתחיל להאיץ את פעימותיו,
אתה מרים את הרגל, דורך עלי, על החזה,על הפנים,דוחף את הרגל לפה,מצמיד את ראשי על הרצפה.
"ככה רצית את זה?", שואל, "ככה את אוהבת את זה?"
"את חושבת בטח שאני משחק פה משחקים",
"אני לא חושבת ככה"
"בטח גם תגידי לי מה להגיד,ומתי".
"לא",עונה.
"אני אצחק עליך כמה שאני רוצה, זה ברור לך?"
"ברור",עונה
"ברור?"
"כן", עונה
"זה ברור???"
"כן אדון",עונה ומסיטה ממך את המבט.
אני כל כך מגורה,מרוגשת,מרגישה את כל הרטיבות המתפשטת,סוף סוף זה קורה!
אתה ממשיך,פתחי את הרגליים,
אני פותחת.
אתה בועט בין רגליי,מתהלך סביבי,
ממקומי הנמוך, אתה נראה לי כל כך גבוה, כל כך גדול,עם המבט הזה שיש לך בעיניים,כל כך רוצה אותך,תמיד!
"תרימי את הראש", אתה אומר, ואני מרימה.
אתה מגיע עם משהו לבן ביד,משהו מבד,לפתע שק לבן מולבש לי על הראש.
אלוהים, חושבת לעצמי, בחיים לא היה לי שק על הראש,רצה לי תמונה של בחורה ערומה עם שק על הראש בתוך תא מטען של אוטו,את ראית יותר מדי סרטים,חושבת.
מרגישה שפתאום קשה יותר לנשום,אפילו בלילה לא מסוגלת לישון עם שמיכה על הראש.
"את מצליחה לנשום?",שואל.
אני מהנהנת לחיוב.
"זוכרת את מילת הבטחון?"
מהנהנת לחיוב.
אני שוכבת, לא רואה כלום, לא רואה או מרגישה אותך,איפה הוא נעלם? חושבת לעצמי.
לאחר מספר שניות אתה שופך עלי בקבוק מים קרים,על הפנים, על הגוף.
אני מופתעת, זה קפוא, קשה לי לנשום.
"עדיין חם לך?", שואל.
הרי התלוננתי מקודם שחם לי כי המזגן לא פועל.
"לא", עונה.
אתה מוריד את השק הספוג במים ומתחיל להצליף לי באמצעותו על החזה, על הירכיים, בין הרגליים.
ואני מתגרה יותר ויותר.
אתה מלביש לי את השק בחזרה ושוב פעם נעלם.אני מרגישה שאתה נמצא ליד רגליי,משהו קפוא נדחף לתוכי,משהו ארוך ודק,חושבת לעצמי מה זה יכול להיות,אני לא מצליחה לפענח אבל למי איכפת,אני מתה על ההרגשה.
אתה דוחף לי קוביות קרח לתוך הכוס,משחק איתן בפנים. זה כל כך לא נעים ובו זמנית מענג.כל מה שבער לפני שניה-קפוא.
אתה עובר לתחת,דוחף אחת,או שתיים, אני לא מצליחה לספור וחוזר חלילה. עובר לכוס, חוזר לתחת,דוחף אצבעות תוך כדי.
זה כל כך מגרה,אני רותחת, מרגישה את הקוביות נמסות.
אתה ממשיך לזיין אותי עם קוביות הקרח, אני לא מבינה ממה אני כל כך רטובה,מהקוביות שנמסות או שמא אני זאת שמרטיבה.
"בואי נראה מה עוד יש במקרר", אומר והולך.
אני חושבת לעצמי,מה הוא כבר יכול להביא מהמקרר? מנסה להזכר בכל הדברים שנמצאים במקרר.
אתה חוזר,"תרימי את התחת",אומר.
אני מרימה את האגן כלפי מעלה,מרגישה שמשהו נשפך פנימה ומוכנס עוד טיפה באמצעות האצבע.
לא מצליחה להבין מה זה, שוכבת מספר שניות פתאום זה מתחיל.
מרגישה עקצוצים קלים בתוכי, כעבור מספר שניות זה הופך לשריפה, כל הנרתיק,הכוס הכל שורף,זה כמעט בלתי נסבל.
אני מתפתלת, זה בלתי נסבל, כל כך שורף, בחיים לא שרף לי שם כל כך.
תוך כדי ההתפתלויות גם השק ירד מהראש,אני רואה אותו מסתכל,משועשע, וזה כל כך שורף לי,זה לא נפסק.
מה הוא שפך לי לשם? חושבת, מתי זה יפסק?
"רצית סשן, לא?"
זה לא מפסיק לשרוף לרגע, רק הולך ומתגבר,אני מצמידה את הרגליים חזק חזק,היד שלי כבר שם,רק שיפסק, אני נראית כמו ילדה קטנה שרוצה פיפי ואמרו לה להתאפק.
אתה רואה שאני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר, "כנסי לאמבטיה,תשטפי את עצמך"
אני מתרוממת מהרצפה,ממהרת להגיע לאמבטיה.
מתחילה להוריד את התכשיטים,טבעות שרשרת,מנסה להוריד את הבגדים,הכל רטוב,נדבק לגוף, נו כבר, תרדו חושבת תוך כדי ריקוד ונסיון לגרד את הבגדים מעצמי.
נכנסת לאמבטיה מפעילה זרם, אתה בדיוק נכנס,מוריד את הראש של ידית הדוש,"קחי,תכווני את הזרם פנימה, זה יעזור".
אני עומדת, רגל אחת על דופן האמבטיה,עם זרם מכוון לתוך הכוס שלי,משעינה את הראש על הקיר, איזו הקלה,זה כל כך עוזר,מפחדת להזיז את היד משם שלא יחזור לשרוף שוב.
"מה זה היה?"שואלת, "טבסקו?",
"רוטב ג'מייקני",עונה
"מה???","אתה לא יודע איזה שורף זה".
"תגידי תודה שלא קיבלת חוקן טבסקו",עונה.
אני עומדת ככה במשך מספר דקות,"שבי", אתה אומר.
אני מתיישבת באמבטיה הריקה,כשהזרם עדיין מכוון פנימה.
אתה דוחף לי את הזין לפה,אני מוצצת מספר דקות, עד שאתה מוציא אותו.
"תשעיני את הראש אחורה, תסגרי את העיניים ותרגעי",
אני עושה את מה שאמרת, העיניים נעצמות, הראש שעון לאחור, אני מנסה להרגע,מתרכזת בזרם המים הנעים בין רגליי.
בלי כל שום הודעה מוקדמת, אני מרגישה את הזרם החם על פני,על גופי,אני לא רוצה, אני לא מאמינה שהוא עושה את זה,בלי להגיד לי,בלי להזהיר.
"פתחי את הפה",
אני מאלצת את עצמי לפתוח את הפה, הזרם מגיע גם לשם,אני לא מאמינה, מכריחה את עצמי לבלוע.
אתה משתין עלי,ככה עוברות מספר שניות,דקות, אני לא יודעת, אני המומה, קרובה לבכי.
אתה מתיישב על דופן האמבטיה לידי,"נו זה היה כל כך נורא?"
"לא",עונה
"את יודעת מה זה אומר,מה שקרה עכשיו?"
"מה?" שואלת
"שאת מסומנת ", עונה.
אני מרגישה צביטה,בחיים לא חשבתי שאגיע למצב כזה,כל כך עושה לי טוב לשמוע אותך אומר את המילים האלה.
"שטפי את עצמך, קחי את הזמן, אחרי זה תנקי ותבואי", אתה אומר ויוצא מחדר האמבטיה.
שוכבת לי,בוהה בקיר,שקועה במחשבות,הזרם עוד למטה,קצת בהלם,הרבה מאושרת.
לא יודעת כמה זמן עבר,התקלחתי בסופו של דבר,ניקיתי אחרי ובאתי אליך.
"את תשארי לישון פה היום, מגיע לך".