חוויות

אז לאחר שביליתי יומיים בעבודה,יומיים של געגועים,מחשבות ובעיקר דכאון,חזרתי הביתה. השיחה בפון עם "ביגוס דיקוס",בדרך הביתה,הייתה קרירה,הוא נשמע כל כך עצוב ומרוחק וזה הכניס אותי לדכאון אף יותר,כל הזמן הסתובבתי עם נקיפות מצפון שאני לא רוצה להיות עוד עונש באוסף הצרות שלו.

בבית,גיליתי שבדיוק התחיל הסרט "פורסט גאמפ" והתיישבתי לראות,לאחר גל הקור ששידר ביגוס בצ'אט והתנתק,ההתחלה של הסרט עברה בשלום,עד הקטע של המלחמה בוייטנאם, שם כבר הברז נפתח,ולא הצלחתי להפסיק לבכות עד סוף הסרט,בחלקים,ממש כמו ילדה קטנה.
חזרתי למחשב עם צביטות בלב והמון מחנק בגרון,מחכה לפרץ הדמעות הבא,שפכתי את הלב קצת בצ'אט לאם כל המלחמות ואז הוא שב. ניהלנו שיחה קצרה שבסופה אמר שאולי נצליח להפגש בסופו של דבר בערב,ואני עניתי לו שאשמח מאוד אם התשובה תהיה חיובית כי עד יום שלישי לא אצליח לשרוד בציפייה לראותו.

שינה קלה,הוא מתקשר. ב--22:30,יחכה לי.
כל כך קיוויתי שזה מה שיחליט.
ב-22:35 הגעתי. וילה מפוארת בקיסריה,נכנסתי פנימה ונעתקה נשמתי, זאת הוילה הכי יפה שראיתי אי פעם, לא הצלחתי להרים את הלסת מהריצפה.הכל נראה כמו באגדות.
התקדמתי לכיוון החצר,בנסיונות לאתר אותו, הוא אמר שכשאכנס כבר יראה אותי.
הסתובבתי לימין וראיתי אותו מתקדם לכיווני,הרגשתי פתאום פרפרים בבטן,התרגשות כזאת, כמו של נערה מאוהבת,כאילו נפגשים בפעם הראשונה.
הוא היה כל כך יפה לבוש בשחור,חיבקתי אותו חזק והוא לקח אותי לסיבוב במקום,לאחר שהספקתי לנשק את עדי ז.גדול לשלום,שנראה ממש יפה בחולצה אדומה, כן האדום החמיא לו מאוד,כך אמרתי ביום למחרת לביגוס,זה הוסיף לו צבע וחיים.

יצאנו בביצ'מוביל מרכזה,הוא כל הזמן העיר לי על הנהיגה,על כך שלא שומרת מרחק, ובכל פעם זה היה מלווה בספירה של "21,22,23", ממש כמו בשיעורי נהיגה :-), העיר על המהירות, ועל עוד מספר דברים, ואני טענתי שהוא "מאוד בוסי" היום וכששאל אם זה רע,הנדתי את הראש לשלילה וחייכתי.אני אוהבת את הבוסיות שלו-היא תמיד מלווה בחיוך והומור בסופו של דבר.
הוא אמר שיש משהו בטענה בכך שהוא "מ" בי,והוסיף שזה משפיל להתגעגע ככה לסאבית. עניתי לו שאין שום דבר משפיל בזה, והוא ענה שזה ממש כמו להתאהב בזונה. נתתי לו בתור דוגמה את הסרט "אישה יפה".
באיזור געש צעק פתאום קחי פה ימינה ואני חתכתי מהר,באיחור קל לכיוון היציאה,לאחר נסיעה קצרה בשבילים עם המון מהמורות אמר לי לעצור. יצאנו מהביצ'מוביל,הוא הוריד אותי לדשא הרך,תחת כיפת השמיים ואנס לי את הצורה, זה הרגיש כל כך מושלם ובשלב מסויים גם עזבו אותי החששות שמישהו יעבור, רק אני והוא ואין שום דבר מלבדנו.
שמעתי מרחוק את רעש הממטרות שהופעלו,וראיתי שלידנו יש גם כמה,אמרתי לו שאנחנו נרטב והוא בתגובה לקח את ידי והריץ אותי בין הממטרות עד שנרטבתי.

הגענו לקן הציפורים,לאחר שהוא הוריד את הציוד ואני מצאתי חניה אי שם בשכונה קצת חיבוקים ונשיקות והוא הורה לי להוריד את השמלה.
הגיעו 98 הצלפות,כמספר שעות הציפיה,ואני הייתי מוכנה לספוג כל אחת ואחת מהן,כי הרי גם אני ציפיתי,רציתי שיראה שגם אני ציפית.
ב-8 האחרונות הוא חיבר את תוספות הניילון,ללא ידיעתי וכל הצלפה הרגישה כמו סכין על הבשר,הייתי בטוחה שהוא מצליף פשוט חזק יותר עד שזה נגמר והוא הסביר לי שהיו אלה התוספות.
התחת שרף,התנפחו עליו פסים אדומים שכרגע הספיקו להחליף צבע ואני הייתי גאה בכל אחד ואחד מהם.
הוא דפק אותי במיטה והגמיר אותי באמצעות אצבעותיו ועל הכסא בטרקלין מול המחשב עיסיתי את כתפיו ופניו המתוחות. .הוא השעין את ראשו על החזה העירום שלי,בעינים עצומות, זה נעים לגעת בו,ללטף אותו,להרגיש אותו.

הלכנו לישון,שכבתי לצידו,לא יכלתי להפסיק להסתכל עליו. הוא נישק אותי ללילה טוב.

הוא התעורר לפני,וכשפתחתי את העיניים הוא היה לידי,מחייך,זה עשה לי טוב לראות אותו מחייך,הוא הכי יפה ככה. התארגנו,שתינו קפה,קראתי את הפוסט שהספיק לכתוב,כשחיוך כל הזמן הזה מרוח על פני.
"תתלבשי כבר"אמר בזמן שעמד באולפן.
ואני בתגובה,ממשיכה לשבת על הכסא בתחתונים וחזיה, "אני מתלבשת".
הוא יצא מהאולפן, והחליט שכל הנשים שקרניות.
זה הצחיק אותי מאוד,במיוחד אחרי שהוא פשט את החולצה והתיישב על הכסא בתחתונים לחקות אותי.

ירדנו למטה,דרום תל אביב,שקט,שלווה,וטיפות גשם קטנות. הוא עלה שניה בחזרה לקן ואני התענגתי על כל טיפה. השכונה שכל כך נרתעתי ממנה בהתחלה פתאום נראתה לי נעימה וחמימה.
דני מהמכולת נפנף לנו לבוקר טוב והחלטתי שאני מחבבת אותו.
הביצ'מוביל התקדמה לכיוון חדרה,בדרך,סטינו לאיזה שביל עפר,שם מצצתי לו במושב האחורי,תוך הכוונה מדויקת שלו עד שגמר.צחקתי על כך שבפעם הבאה נצייר מטרה על הפנים עם ניקוד ונשחק בול פגיעה.

הגענו ליעד,הוא מיהר מאוד,לא הספקנו אפילו להפרד כראוי מלבד נשיקה על הלחי.
זה תמיד קשה להפרד ממנו וללכת,כל פעם מחדש.
אני אוהבת אותו,את מי שהוא.
ישר נוצר חלל כזה, מתחילות להתרוצץ המחשבות,עולים הגעגועים יחד עם ההשתוקקות והציפייה לפעם הבאה.