חוויות

כל כך הרבה חויות ודברים,במספר מצומצם של ימים, שיש לספר עליהם. כל כך הרבה רגשות,מחשבות שלא עוזבות את הראש וזכרונות, ביניהם כמה בולטים במיוחד.
החל מהסשן שביגוס עשה לי על הבמה,בפעם הראשונה בחיי. הוא שאל אותי עוד בקן האם אסכים לעלות איתו על הבמה.
מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת, מהפעם הראשונה בה פקדתי את הדאנג'ן השתוקקתי לנסות,אך לא הייתה לי הזדמנות כי- א. די תפקדתי כטפט וב. יש לי פחד קהל. ולמרות ההיסוסים,כבר בקן הייתה לי ההרגשה שלבמה אגיע.
עמדנו שם שנינו, נדלקו האורות,התרגשתי מאוד בהתחלה,ראיתי את כל העינים שמסתכלות עלינו,החצאית שירדה,השדיים
שנחשפו, פשוט רציתי לקבור את עצמי.
ככל שחלפו הדקות,עם כל הצלפה,עם כל נגיעה שלו,כל מבט, זה התחיל להרגיש יותר ויותר טוב,כבר לא פחדתי והרגשתי איך עולה בי החרמנות והגירוי.
כשהוא הוריד אותי על ארבע עם הפנים אל הקהל,ראיתי את החברות המחוייכות בשורה הראשונה-חייכתי בחזרה,אולי אני באמת לא נראית כל כך נורא שם על הבמה כפי שחשבתי.
בסוף כבר הרגשתי כאילו רק אני והוא במקום,לא מסיבה,לא קהל,רק שנינו.
ביגוס צדק,זה באמת לא כל כך כואב על הבמה.
בסך הכל המסיבה הייתה מהנה ביותר,אני לא חושבת שאיפ עם נהנתי כל כך בארוע מסוג זה. היה לי כיף לראות את כולם,לרקוד,להשתחרר,כל הסקס באויר, אפילו שמחתי בשביל ביגוס על כל כמות הציצים שהוא חפן באותו הערב. היו רגעים קטנים של קנאה,אבל קנאה בריאה כזאת. אני באמת אהבתי להיות איתו שם, לחוות את הכל ביחד.

ההרגשה הטובה שלי התחלפה פתאום בעצבים,לאחר שבבוקר גילינו כי מספר אנשים לא כל כך מרוצים מצורת ההתנהלות שלי ושלו וממעשינו (והרי הפשעים היו כל כך נוראיים). אנשים שידעו לדבר איתי כשהיה לי רע,אבל כשפתאום הרע הפך לטוב וגיליתי את עצמי מחדש,כל הפרגון שלהם נעלם-כאילו לא היה קיים מעולם. אנשים שטענו כי עזבו את הכלוב בעבר כי לא סבלו את השמועות והריכולים אבל הפכו בעצמם לכאלה,מסתבר.
העניין הוא שלא רק שלא היו מרוצים,הם גם טרחו לעדכן את כולם בצ'אט ואת החברות שלי באופן פרטי,בטענה כי זה נובע מדאגה. כן, חבל רק שלא נכחתי בשיחות האלה, לא עדיף פשוט לעדכן אותי ישירות?
נו מילא, לאחר שיחה עם ביגוס והרבה חושבים,אני רק רוצה לאחל להם מכל הלב: מי ייתן ותזכו למנת האושר לה אתם זקוקים ,ושיהיה לכם טוב כמו שטוב לי!

בערב היום השלישי,לאחר סשן שהביא אותי לבכי, ביגוס אמר לי למזוג לעצמי משקה,ולבוא לאולפן, שם הוא התיישב להקליט את אחד השירים שלו,מהיותר אהובים עלי. הייתי כל כך שקועה בו ובעבודה שלו,אמרתי לו שזה ממש מהפנט לראות אותו ככה. בשלב מסויים אף הרגשתי כיצד מתחילה להרטיב שם למטה בעקבות כל השירה הזאת,התלבטתי אם לעשות עם זה משהו,אך החלטתי לא להפריע לו.
קודם לכן הוא גם השמיע לי את האלבום ההולך והמתהווה,ואמרתי לו שזה פשוט מושלם, יאללה שיוציא אותו כבר.
העבודה על השיר סחטה אותו רגשית והוא נשפך במיטה,ואני,די התאכזבתי,הסתובבתי כעוסה עד שהוא קם לראות מה עובר עלי.
הוא אמר לי לא מזמן שהוא מנסה למצוא בי דברים רעים ולא מצליח ואני עניתי בתגובה שהוא עוד יפגוש אותם.
הוא שאל מה קורה,אמרתי לו הנה הצד הרע. הסברתי לו שאני לא כועסת או משהו ושיעבור לי והוא חזר למיטה.

בכל אופן,כפי שאמרתי לביגוס,באחד מן הימים האחרונים, יש בי כל כך הרבה רגשות כרגע, עד לא מזמן רוב הזמן הסתובבתי כעוסה וממורמרת ופתאום להרגיש את כל הדברים האלה, זה עושה פרפרים וצביטות ולפעמים גם קצת מחנק בגרון.
אני אוהבת את ההרגשה.
ואני אוהבת אותו!