חוויות

היום הראשון ללימודים עבר בסדר.כיתה בקומה מינוס 1, עם מיזוג מינימלי, 5 שעות של חפירות על קבוצות מחקר, לומברוזו, מיל, בנתהם, דקארט, ושאר החברה, אמנם חפירות מעניינות אבל חפירות.
זיהיתי את ה"מתחכמת" הכיתתית שטרחה כל הזמן לזרוק שאלות והערות מפגרות, מכיוון שישבתי ממש מאחוריה הייתי מאוד קרובה לגרום לה נזק בשיער אבל הפגנתי איפוק מעולה.
גיליתי שאין בכלל סחורה שווה, כולם איכסה, אין אפילו עם מי להתחיל,לא גברים ואף לא בחורה אחת.
פגשתי שני בחורים שהיו איתי בצבא,שעכשיו גם ילמדו איתי ב-3 השנים הבאות, אחד מהם בילה לילות רבים במיטה העליונה בזמן שהייתי מזיינת את חברו לחדר במיטה שמתחתיו.
אז כן הלימודים עברו בסדר, בהתחשב בעובדה שאני אחרי משמרת של 24 שעות+ נהיגה לחיפה,מחיפה לרמת גן ומרמת גן בחזרה לחור עקיבא+ 5 שעות של חפירות בכיתה חנוקה+ כל המטען הרגשי שסוחבת לאחרונה+ שינויי מצב הרוח מקיצוני לקיצוני+ הפוסט שזכיתי לקרוא בשיעור האחרון רבע שעה לפני סופו.
ואני,
אני עצבנית, אני כועסת, אני פאקינג זועמת.
בנהיגה הביתה כמעט מצאתי את עצמי במהירות של 110 קמ"ש, בתוך תא המטען של הבן זונה שנסע לפני והחליט לבלום כי הנתיב השמאלי לא מתאים לו.
נמאס לי מהזקנים שמתעקשים לנהוג גם בגיל 80.
נמאס לי מהסתומות שלא מצליחות להחליט באיזה נתיב לנסוע ובאיזה וינקר להשתמש.
אחרי מספר דקות,אמא הייתה הקורבן הראשון, כשהתקשרה אלי לסלולרי והטחתי בה את כל הציניות הנעימה שלי, אבל זה בסדר היא לא נפגעה, היא יודעת את מי גידלה.
אני כל כך עצבנית שבא לי לרצוח מישהו. אני לא מרחמת על הראשון או הראשונה שיפלו לי בידיים. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי כך.
ואני פאקינג גוועת ברעב אחרי שאכלתי כל היום 3 כוסות הפוך, 2 בקבוקי מים בטעם ענבים וחפיסת סיגריות אחת.
אני מרגישה כמו פצצה מתקתקת ללא שעון עצר.
ובאופן כללי נמאס!!!