חוויות

כשדיברנו אחרי החתונה, אמרתי לו כי ברצוני להפגש, בלי כוונות, בלי ציפיות, בלי מזימות וכל דבר דומה. הוא אמר לי שאם עדיין אחשוב ככה בבוקר אחרי שאתפכח, שאדבר איתו.
בבוקר כשהתעוררתי הרגשתי שהרצון עדיין קיים, וחזק מתמיד אז קבענו לשעת צהריים. התארגנתי, אחרי ששקלתי בקפידה מה ללבוש, אמרתי לעצמי בסוף, הרי זה לא משנה מה אלבש, אם נרצה-יקרה, ואם לא-לא. זרקתי על עצמי שמלה שחורה עד הברך נדיבת מחשוף, מגפיים שחורות ועליונית.
אמא הפילה עלי תיק לטגן שניצלים, מה שהביא אותי לאיחור של חצי שעה.
בדרך אליו נורא התרגשתי, בכל פעם שהייתי נוסעת אליו הייתי מתרגשת, תמיד היו פרפרים ודפיקות לב מואצות. החנתי את הביצ'מוביל והתייצבתי ליד הדלת, נשימה עמוקה וצילצול בפעמון.
הוא פתח את הדלת חייכני ומקסים וקיבל אותי בחיבוק חזק. שאל אותי אם רוצה את קוקטייל הבית ואני הסכמתי.
פתחתי בשיחת חולין, כשכל כמה דקות מסדרת את הנכסים שהתעקשו לפרוץ מבעד למחשוף, עברנו קצת למרפסת, חזרנו פנימה, הוא הביא את הגיטרה ושר לי כמה שירים שאחד מהם היה ''The power of love'', לבקשתי. השירה שלו הייתה נעימה לי אך עם זאת גם העציבה אותי.
דיברנו בכנות ובפתיחות, ראיתי בעינים שלו שהוא רוצה לגעת וגם אני רציתי. הוא אמר לי שכל מה שאצטרך זה רק להגיד את 3 המילים הבאות: "תשחרר אותי לנצח", אבל לא הייתי מסוגלת להוציא אותן מהפה, מה שגרם לו להמשיך.
התנשקנו בלהט ובתשוקה, הוא מיזמז לי את הנכסים, הוריד אותי למצוץ לו ועידכן אותי שהאקסית אמורה להגיע לארוחת ערב. זה הכה בי, אמרתי לעצמי " קומי ולכי", אבל לא באמת רציתי ללכת.
הוא הצליף בי 135 פעמים שבמהלכן לא הצלחתי להפסיק לבכות, וזה לא הכאב הפיזי שהביא לבכי, את הכאב הפיזי כמעט ולא הרגשתי בגלל המצב הרגשי, הייתי צריכה לפרוק את כל הכאב הזה שאפף אותי בימים האחרונים ואת כל הגעגוע.
הזדיינו, הוא הגמיר אותי באורגזמה חזקה ורטובה מן הרגיל ובהמשך גם גמר בעצמו.
התעודדתי, עקצתי קצת, צחקנו, הוא ליווה אותי לביצ'מוביל ונסעתי לדרכי.
אמרתי לעצמי, אחכה לבוקר לראות איך מרגישה, ובבוקר למחרת אכן, לא הצטערתי על אף שניה איתו, לא היו לי חרטות על כך שהגעתי ודווקא להיפך, זה חיזק אותי ורומם אותי, זה הוריד ממני קצת את נטל הגעגוע והחזיר לי את החיוך.

את 24 השעות הבאות העברתי בעבודה, מדי פעם התחברתי לכלוב דרך הפון וקראתי בכל פעם עוד תגובה שהתווספה לפוסט שלו, חלק מפרגנות, חלק נוזפות, חלק מרחמות. ואני חשבתי לעצמי, זה כל כך נורא שבחורה תרצה להפיג קצת געגוע אצל מישהו שעשה לה כל כך טוב?

אני מתחילה בעוד מספר שעות את היום הראשון של הסמסטר הראשון של התואר הראשון, אני מתרגשת ומקווה שיעבור בשלום.
בהצלחה לי.