חוויות

נמאס לי לנהוג, מכיוון שאני מבלה המון מאחורי ההגה, ונמאס לי לשלם בכל חודש סכומים עצומים רק על דלק ולכן, החלטתי, שאאמץ את התחבורה הציבורית.
אתמול היה הנסיון הראשון.
קמתי בבוקר שעתיים מוקדם מהרגיל (זה היה סיוט), בחוץ עדיין חושך וקר לצאת מהמיטה. אמא הקפיצה אותי לרכבת בקיסריה (שהייתה ריקה בגלל החופש שכולם קיבלו לרגל הבחירות- כולם חוץ ממני),ממנה נהנתי כי המזגן לא הקפיא, קראתי ספר עם אוזניות לראשי כשמהן בוקעים שירים של ניקו והולווט אנדרגראונד, השמש התחילה לעלות וחיממה אותי דרך החלון.
אחרי נסיעה של כחצי שעה הגעתי ללב המפרץ בחיפה, ירדתי מהרכבת וגיליתי שבעצם היציאה מהרכבת היא הכניסה לקניון, ציינתי לעצמי שבאחד מן הימים הקרובים אני אצטרך לפקוד את כל החנויות הללו אחרי העבודה. קניתי קפה בארומה ופתחתי בחיפושים אחר תחנת האוטובוסים הקרובה מכיוון שלא מכירה את הצפון בשיט.
איך שיצאתי מהקניון גיליתי שהתחנה ממש צמודה ויותר מזה, התחנה שאותה אני צריכה היא בין הראשונות ברציף.
המתנה של עוד כחצי שעה והגיע האוטובוס שלקח אותי לעבודה.

היום בבוקר הסיפור היה שונה לגמרי.
מישהו מהעבודה הקפיץ אותי לרכבת בלב המפרץ, וכך חסך לי את האוטובוס.
הגעתי אל הקופה, שם עבדה בחורה צעירה וחמוצה. ביקשתי ממנה כרטיס בכיוון אחד לקיסריה, הבאתי לה את התעודה שלי, היא נסתה להעבירה אך ללא הצלחה.
- "התעודה שלך לא עוברת", היא אומרת
- "די, מה את אומרת?"
- "אני לא יכולה להוציא לך כרטיס"
- " שמעי הפס המגנטי פשוט נשחק כבר ועד שהתעודה החדשה תגיע אין לי מה לעשות, אז תתקתקי במחשב ידנית ויאללה, תני לי כרטיס"
- "אני לא יכולה", היא אומרת לי, "תכנסי למנהל שיראה מה עושים".

פאק, אני אחרי משמרת של 24 שעות, שבעקבות הקידום נפתח לי בה התחת, עלק קידום,יותר כאב ראש, יותר אחריות ויותר התרוצצויות, וכמובן המון זיוני שכל מכל הכיוונים.
אני מתה להגיע הביתה כי לומדת היום ולאחר מכן יוצאת, ורוצה להספיק לנוח, והזונה חופרת לי על כך שלא יכולה להוציא לי כרטיס מסכן.

אני נכנסת למנהל, מסבירה לו שהפס המגנטי נשחק ולוקח זמן לתעודה החדשה להגיע וכרגע אני צריכה איכשהו להמשיך ולנסוע ברכבת.
המנהל, גוש שומן בחולצה מכופתרת לבנה עם כרס שנשענת על השולחן מסתכל עלי מבעד למשקפיים מכוערות במבט מאשים ואומר לי, אני מצטער אבל את צריכה תעודה חדשה.
אני מסבירה לו שוב שזאת נפגמה והחדשה תגיע מתישהו וכרגע אני רק רוצה לחזור הביתה.
החזיר ממשיך להטיף לי, שאסדר את העניין במהרה כי זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהוא ינפיק לי כרטיס ידנית.
כל השיחה הזאת התנהלה בטון מגעיל ומאשים מצידו, בכאילו אני אוייב המדינה.
מה בסך הכל ביקשתי?
כרטיס נסיעה הביתה?