חוויות

ההתרגשות לקראת המסיבה התחילה בשעות אחר הצהריים, איך תהיה המסיבה,המקום החדש, כמה אנשים יהיו, הסשן המתוכנן.
מרטתי, התקלחתי התאפרתי, עליתי על ויניל אספתי תיק ללימודים למקרה שאשאר בתל אביב ויצאתי.
קבעתי עם אחרון האבירים שאאסוף אותו מהמקום הקבוע, התגעגעתי לנסיעות המשותפות שלנו, הגדושות בשטויות וצחוקים.
זייפנו לצלילי earth wind & fire, bee gees, anita ward ועוד שלל אמנים צבעוניים מאותה התקופה ב-88 FM.
את המקום מצאנו מהר, החננו צמוד לכניסה, אספנו את מטלטלינו מהבגאז' ומיהרנו פנימה.

המקום היה מהמם וגדול עם אוירה אפלולית כזאת, אחרון האבירים עלה על חצאית ונראה כמו תלמידה בבית ספר קתולי, אני עליתי על המחוך כאשר כלבלב הצוות מסונג'ר לטובת קשירתו, הסתובבתי במקום ובחנתי את הציוד החדש ואת תקינותו יחד עם היוצר.
התחילו להגיע אנשים, זוגות, שלשות, רביעיות, יחידים, מוכרים, מוכרים פחות, החברים של..., ותיקים, חדשים, וניליים, מי לא. פתאום קלטתי שהשעה מוקדמת והמקום כבר מלא.
הפוטנציאלי שלח לי הודעה שאחכה לו ב-1 בכניסה, הזמנתי לעצמי כוסית ג'ק ויצאתי לחכות לו, הוא הגיע מלווה בידידה ונילית סקרנית בירכתי אותם לשלום ושלחתי פנימה.

האוירה הייתה מצויינת, מוזיקה טובה, אנשים רקדו, התערבבו, קישקשו, השתעשעו, ואני התרוצצתי בין כולם ומשמשתי. משמשתי פה, משמשתי שם, הרבה בשר עבר בין ידי באותו הערב.
ראיתי שהשעה 2 וחצי מתקרבת, הפרפרים רק התחזקו, יצאתי להתאוורר ונאמר לי שביגוס הגיע יחד עם האקסית, כשנכנסתי לחפש אותו הוא בדיוק היה בכניסה, היה לי כל כך חשוב שיגיע, קיוייתי שהוא לא יאכזב והוא בהחלט לא איכזב, חיבקתי אותו ארוכות והמשכתי בסיבובי.

השעה 2 וחצי בערך, השטן הגיע, רצתי מהר אל החדר מאחור להתפשט ולהכין את עצמי לסשן, הכלבלב, הכלבתול והשטן עטפו אותי בנייר אלומיניום ,השכיבו על הקרש וסחבו לכיוון הבמה.
נתלתי, השטן עשה קצת גיצים עם הפלטות והדיסק, הצליף, הספינק, שוט, ספנקר עם ניטים, קיין, חבלים, שרשראות, כפות ידיים, על התחת, על הגב, על כפות הרגליים, זרועות, שעווה, קרח, הכלבלב מצד אחד שומר על קשר עין, מלטף, דואג, הכלבתול מצד שני תומך. הפמיניסטית ישובה בכלוב המחובר לקיר לידנו, סאבית נוספת על ארבע מתחתנו, שולט הבית עם בקבוק מים ליד דואג שלא אתייבש.
הוא התחיל בחוזקה מן ההתחלה, הכאב היה קשה מנשוא, כל הצלפה הרגישה כמו סדן שנוחת לי על הגב, ספגתי הכל כאשר אני מסתכלת לכיוון הקהל ומבין כל האנשים רואה את הפוטנציאלי, ספק המום ספק מחוייך ולידו ביגוס שמסתכל בעיניים כואבות, בוהה בעיניו, והכאב הפיזי נשכח.
איפשהו, במהלך סשן השעווה, לאט לאט התחלתי להתנתק, לא באמת הייתי שם, ראיתי את כולם אבל הם לא באמת היו שם, הרגשתי את המכות, אבל לא באמת כאבתי.
ככה זה נמשך ונמשך, עד שלבסוף הבנתי שמורידים אותי.

המשכתי להשתובב לי בין האנשים,להשוויץ בסימנים, עד אחרון המבלים. השעה 5 בערך, העמסתי את הפוטנציאלי על האוטו, לאט לאט, הצלחתי להתיישב גם אני, הקפצתי אותו לביתו, הוא רצה שאשאר, התחושות שלי לא רצו להוביל אותי לביתו, מהדייט הראשון, עם כל הכיף שהיה, הייתה חסרה לי הדומיננטיות והנסיון והתחושות לא הובילו לשם...
כבר אז ידעתי לאן אני רוצה לנסוע,
במקום להמשיך ישר, פניתי שמאלה לביתו של ביגוס שגר ליד.
הגעתי אליו מותשת, סחוטה ומרוצה, הוא השכיב אותי על הבטן, חיטא בעדינות את כל הסימנים המפחידים המדממים (ויש בשפע מהם), עשה עליהם פווווו, ליטף, חיבק ונירדמנו.

ללימודים כמובן לא התעוררתי, היום מבלה את היום במצב שכיבה ובחוסר תזוזה, מרוצה וכואבת מהמסיבה, מהאפטר קר והנוכחות של ביגוס, מהשיחה עם הפוטנציאלי, הספקתי ללמוד קצת ועכשיו, יוצאת לכיוון ארוחת ערב משפחתית.

נ.ב- ל"מנוול הקהילתי" יש 12 ס"מ !!!