חוויות

אתמול במסגרת העבודה, נסעתי לבלות ב"שער מנשה", לא סתם "שער מנשה", במחלקה המשפטית.
לא רק שהם חולי נפש, הם עבריינים חולי נפש, פשוט תענוג.
נכנסתי למחלקה ומיד כל הדיירים החלו להתקבץ סביבי, האחד, קבע שאני חמודה ושסוף סוף הגיעה בחורה למקום ולא הפסיק לבהות בי, השני הלך אחרי בכל מקום אליו הלכתי ומלמל משהו על כך שאמו צלבה אותו 4 פעמים ובשם האב ורוח הקודש הוא מקדש אותי.
השלישי החליט שהוא משיח ושיש לו סוס עם כנפיים בבית, הרביעי התאמץ נורא להצטייר כג'נטלמן וכל הזמן הרחיק את שאר ההזויים ממני בטענה שצריך לכבד אותי.
החמישי הצהיר בפני שהוא קליבר ועבריין כבד ושאין מה להתעסוק איתו, כמובן שהוא היה איזה 1.20 מ', מרכיב משקפיים, בן כ-60 ונראה כילד כאפות בזמנו.
השאר סתם הסתובבו כסהרוריים, בחוסר מעש ובמבט מזוגג.

האחים, עובדי המקום כל הזמן דאגו להכין לי תה וקפה ועוגיות ומאפים, ממש פינקו אותי. שניים מהם, כאשר כל אחד מהם מחמיא לשני ומקריא לי את רשימת היתרונות של השני, בהזדמנויות שונות גם ניסו להציא מספר טלפון

בהחלט מקום משעשע לעבוד בו.

בבוקר בדרכי הביתה, כבר ממרחק זיהיתי את השוטר שעומד בשוליים ומסמן לי לעצור, בדקתי שהכל במקום, אורות דולקים, חגורה עלי, פלפון בצד, מהירות מותרת.
עצרתי בצד, הנמכתי את המוזיקה, פתחתי את החלון:
אני: "שלום לך"
השוטר: דקה של שקט, מסתכל מבעד למשקפי השמש: "כן, מה יש לך לומר להגנתך"?
אני: "להגנתי?? אבל מה עשיתי? יש איזושהי בעיה?"
השוטר: "כן, הבעיה היא שהאוטו מלוכלך"
אני: מחייכת "כן, לא היה לי זמן או כוח לנקות אותו"
השוטר :" נסיעה טובה"
אני: " תודה, יום טוב, משמרת נעימה לך"

משטרת ישראל, הזויים לגמרי. יש מצב אולי שהוא ברח מהמוסד בו הייתי כמה שעות קודם לכן?

אני אוהבת את איך שהיום הזה התחיל!

נ.ב- עברתי את המבחן בסטטיסטיקה, 2 דאון 3 לפט טו גואו!