לפעמים אני חושבת לעצמי שהחיים שלי עד עצם היום הזה מתחלקים לשני חלקים, עד ליום ההרשמה לכלוב ומיום ההרשמה.
האהבה העזה לכאב הן פיזי והן נפשי, קומץ האנשים שהכרתי באתר שכל כך יקרים לי,הגברים שתרמו לשינוי,צמיחה ובניית האופי, המסיבות והרגשת השייכות, איפה כל זה היה קודם לכן? איך לא הכרתי את זה קודם לכן?
אז כן, זה מרגיש שביום שבו הוצאתי את האשראי, הקשתי את הספרות ונרשמתי, ביום הזה נולדתי בשנית.
לאחר שהצלחתי להתחמק מהמילואים לכמה ימים, יום חמישי ושישי היו גדושים בהמון אנרגיות חיוביות ואהבה חברית.
את ליל חמישי ביליתי במסיבה שהייתה מוצלחת להפליא, האנשים, המוזיקה,האוירה ,פשוט הכל. אחרי הסשן של פצצת האנרגיה והכלבתול, ולאחר מכן של שתי המדהימות עם הבחור העירום, נתקפתי בהתקף חרמנות קל, וסושנתי בספונטניות בתנוחת סופרמן ע"י השטן 😄
את יום שישי, את כולו, בילינו בחגיגת יום הולדתה של הינשופה הסלקטורית הקשוחה, היו מלא אנשים, ומלא אוכל טעים שבישלה, והכי חשוב, לא זוכרת מתי צחקתי כל כך לאחרונה.
אמרתי לה לא מזמן, שאני מוצאת את עצמי מבלה בחברת חבריי הבדס"מיים,מדברת איתם, מתייעצת ומשתפת, יותר מאשר חבריי הוניליים משכבר הימים.
זאת אחלה הזדמנות להגיד לקומץ הקטן הזה, שאולי קורא ואולי לא, שאני אוהבת אתכם מאוד ושמחה על ההכרות איתכם.
בצהריי שבת התעוררתי עם עצבות וכבדות כזאת, נפשית ופיזית וביליתי את כולה בחוסר מעש טוטאלי, בעיקר במצב מאוזן, עוד טיפה וכתת הביולוגיה של אחי יכולים היו לבוא ולעשות על גבי ביוטופ. כשבמקביל מתכתשת מילולית עם כל עובר ושב, פרונטאלית ווירטואלית.
בן זוג זה פתרון מושלם לכל מצבי הרוח הללו.
יאללה, אחרי שפרקתי אגרסיות בצ'אט, אכין את עצמי נפשית לשבוע הקרוב במילואים. אתגעגע 😒
לפני 15 שנים. 14 בפברואר 2009 בשעה 21:20