חוויות

זה הולך להיות קצת ארוך, מצטערת מראש.

בשבוע שעבר הרקטום שלי התרחב בס"מ או שניים. המון שעות עבודה בתוספת מינימום שעות שינה, בשילוב הנאות וקילומטרז' באוטו שלא היה מבייש אף נהג משאית החורש את כביש הערבה.
ממש שקלתי להוציא סרגל ולמדוד אם אכן נכון הדבר.

ביום ראשון בבוקר נהגתי לחיפה לעבודה, בשני נהגתי חזרה הביתה לאיזור חדרה. נפלתי למיטה כשהשעון המעורר מכוון לשעה 15:00. כשפתחתי את העיניים השעון הראה 18:00. הבנתי שאני בעיה שכן עכשיו כבר לא ארדם בלילה. וכך היה, הצלחתי להרדם שוב רק ב-3:30.
יום שלישי בבוקר, השעה 07:00, השעון המעורר מצלצל שוב, ואני נאבקת עם ארבעת הכריות והשמיכה, שמנסים לשכנע אותי להשאר בידיעה מוחלטת שחייבת לקום, אחרת אאחר. זה לא כוחות, הם 5 ואני אחת, ניצחתי בכל זאת ושוב, נהגתי לחיפה לעבודה.
יום רביעי בבוקר, נוהגת בחזרה הביתה, המשפחה מצפה לי, המנגל כבר דולק וסבתא חוגגת יום הולדת 85. היו המון אנשים, שלא לדבר על כמות הבשר:
בן הדוד- GEEK ההייטק עם חברתו החדשה שלא הפסיקו עם הדביקות לרגע.
הדוד- קזנובה רומני מזדקן שלאחר השתלת קוצב לב אימץ לעצמו עוזרת אוקראינית כוסית יפייפיה, המטפלת לו בנוסף למשק הבית גם ב"דברים" אחרים.
הדודים מבית שמש שהתחזקו עם השנים.
הדודים מהקריות שרק מתחילים להנות אחרי שהילדים עזבו את הבית, הדודים מכ"ס ורעננה וזוג דודים ג'ינג'יים מקרית גת.
הביתה ברחתי מוקדם יחסית. מארועים משפחתיים אני נוטה להבריז או להעלם ממש מהר כי לא מוצאת את עצמי שם. בעודי יושבת על המיטה עם הלפטופ, מעכלת את כל הבשר, החלה התכתבות עם ביגוס. נענתי להצעתו בשמחה ובלי לחשוב פעמיים שכן לא התראנו או תקשרנו כל כך מספר שבועות.
נקבע שאתייצב אצלו ב-20:30, לאחר שאתלבש יפה אך נגיש, אתאפר, אתבשם בריח מזמין, אענוד את הקולר הכלבתי שקנה לי בזמנו ואגיע צייתנית, לא עוקצנית ובלי ברבורים מיותרים.
במשך כל שלב ההכנות שערך שעתיים והדרך (הפעם לכיוון תל אביב) שערכה שעה וחצי התרגשתי. למרות שידעתי שלא אאכזב, לא יכלתי שלא להרגיש את "חרדת הביצוע" שקפצה לביקור.
הוא היה סקסי כהרגלו, מסופר, מגולח, לבוש באדום ומריח טוב. התגעגעתי. כל כך השתוקקתי אליו.
לאחר שמזמז ונישק החל בסדרת חינוך מאחר וכעס עלי בעקבות שרשור מסויים. הוא הצליף בישבני ללא רחמים על הספה האהובה, שפך שעווה על החזה כשאני רכונה מעל המרפסת, הלביש אטבים והוריד אותי למצוץ לו.
בהמשך העמיק בחינוך, ידי ורגליי נקשרו לשולחן בפיסוק מול המחשב, אטבים נתלו על הפטמות ושפתי הכוס קראתי בקול שוב ושוב את התגובה המדוברת ובסיום כל משפט הוא הנחית הצלפות עם השוט ותוספות הניילון על התחת שלי. בסופו של דבר פרצתי בבכי, הצטערתי וכשנשאלתי מה הכי כאב, אמרתי לו "שאכזבתי אותך".
הזדיינו, נשנשנו גלידה ופרשנו לישון.

יום חמישי, שוב פעם השעון המעורר מצלצל, השעה 6 וחצי בבבוקר,יוצאת מפלורנטין לחיפה לעבודה, שישי בבוקר שוב פעם, נוסעת חזרה לכיוון חדרה, בידיעה שבערב אצטרך לנהוג שוב פעם תל אביבה למסיבת יום הולדת של הונילית בנמל.
בערב בדרך, הכנסתי למערכת את הדיסק של ונוס שאני כל כך אוהבת, הוניליות התלהבו,אמרו שמוכשר. הגענו למקום. אחד הבעלים- יזיזה של הונילית שמר לנו מקום על הספות.התחלנו להזרים שתיה- יין לבן, בירות, טקילה, בד אפל, התמסטלתי כמו שמזמן לא התמסטלתי.
רקדנו כל הערב, התחכחנו, חפנו ישבנים של חמודים, היה כיף.
חזרתי בלילה הביתה,הרגשת הכיף עברה מהר מאוד וכך הלכתי לישון, עייפה, שיכורה ויותר מכל ריקה.

אחרי שעתיים של שינה, שבת בוקר שוב פעם נהיגה לחיפה, ראשון בבוקר נהיגה בחזרה. ערב לפני, אמא שלי ניגשה אלי, ושאלה אותי בביישנות, "לא נעים לי, אבל מה הסיכוי שביום ראשון בבוקר תעלמי מהבית?" הבנתי לאן היא חותרת, אמרתי לה שלא תדאג, ושחוץ מזה השאיפה היא לעוף לגמרי בקרוב.
סיימתי עם הסידורים, נמנמתי חצי שעה, הייתי צריכה לנסוע לאוניברסיטה. אני וביגוס קבענו שאאסוף אותו מחדרה ונסע ביחד תל אביבה,
אחרי איחור של חצי שעה, אספתי אותו, היה לו פרצוף כועס כשעלה על הרכב, קצת דיבורים, התנצלות, נגיעות, צביטות והכל עבר.
הגענו אליו, עליתי, הענקתי לו את המציצה המפורסמת שלי 😄 כפיצוי על האיחור, הוא גמר לי לתוך הגרון, ללא כל עזרה מצידו, והסכים על כך שהיה טוב.
ניהלנו שיחה קצרה על עצם היותי בדכאון, ובכך ששוקעת ולא מצליחה לצאת מזה, הוא הציע לי לחשוב על כל הדברים שעושים לי טוב ולהתחיל לעשות אותם.
כשהלכתי ממנו חשבתי לעצמי, מה כבר יכול לעשות לי טוב, והגעתי למסקנה שקניות זה אחרה רעיון להתחיל ממנו. מיד נסעתי לכיוון NOX והתחדשתי במחוך ויניל מהמם שאלבש למסיבה הקרובה, טבעת, בגד גוף רשת וזוג גרביוני רשת. קישקשתי קצת עם המוכרת תוך כדי עישון, על סקס, גברים, דירות ותל אביב ויצאתי מחוייכת לכיוון אבא.
איך שבן אדם אחד יכול להרוס הכל ברגע אחד ובכמה מילים. אחרי רבע שעה אצלו, יצאתי שוב פעם עצבנית, כועסת, מדוכאת ושונאת. ייחלתי למותו וחזרתי הביתה.

כך עבר לו שבוע, המון נסיעות, עבודה, דכאון וקצת הנאה.