חוויות

היו אלה יומיים גדושים בנוכחותו. שני ערבים בחברתו, שני לילות במיטתו ומסיבה אחת באמצע.
אני אוהבת אותו,
אוהבת את החברות בינינו.

אני לבד, מזה כחצי שנה- אפילו יותר, לא נתקלתי עדיין באותו האחד שיסחוף אותי, האמת שגם לא מתאמצת ומשקיעה בחיפושים ובהכרויות, כמו שקראה לזה הינשופה "מאובנת".
והוא שם.
"את מנצלת אותי מינית יותר ממה שאני אותך", הוא אומר.
וזה נכון, לבקר בכל לילה במיטה של אחר- זה לא אני, זה לא מושך אותי, לא עושה לי את זה, ב-3 שנים האחרונות ביקרתי בתכלס ב-3 מיטות שונות (ואני לא מדברת על מישמוש פה, חירמון שם).
סקס ונילי כבר לא עושה לי את זה יותר, זה לא מדליק ואולי אף מייבש, אז הרי שאם ארצה חוויה מינית, אצטרך לחפש אותה בכלוב (yea right ).
אז יש אותו, שמבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר, סקסי, חושני, מיני מאוד, אליל. אז למה שארצה לותר על זה?
הוא זמין ושם בשבילי כמו שאני בשבילו.
אמרתי לו אתמול, "אתה מספק אותי הן מינית והן רגשית".
אני מעדיפה להרגיש, לאהוב, לכאוב, לקנא, להתגעגע, להשתוקק, מאשר לא להרגיש בכלל. יהיו שיגידו מאזוכיסטית רגשית, ואני אומרת -צודקים.

בנוסף לכל ואף יותר, אם לשים בצד את המיניות והרגשות, אתה חבר.
אתה מחזק אותי, אתה מלמד אותי, אתה בונה אותי, אתה חשוב לי ואני אוהבת אותך מאוד !

בכל מיני שיחות ומצבים בינינו, הוא אמר לי שאני "מקושקשת ומחוררת", " נוירוטית בהכחשה"," פסימית", "פרחחית", "עוקצת", "בדכאון כרוני ועצבים" ועוד ועוד'...( בנוסף לדברים הטובים)
אני מנסה להתגונן אבל בתאכלס יודעת שיש משהו בדבריו, וכשאני בוחנת את עצמי והתנהלותי עם שאר העולם, זה מפחיד עד כמה אני באמת כזאת. מאחורי הפנים המתוקות, מסתתר לו גם מר. הייד.
אני לא תמיד רוצה להיות כזאת אבל כנראה שלא תמיד מצליחה לשלוט בהתנהגות, ברגשות, במצבי הרוח ובתגובות.

אני חושבת שאני צריכה לפתח אופטימיות ולחייך יותר והעולם יחייך בחזרה.
שבת שלום.