חוויות

הגיע אלינו לעבודה לפני כחודש אולי קצת יותר לסיפוח בחור בשם "א", ונילי, אינטליגנט, ציני ובעל חוש הומור מפותח.
מהיום הראשון חיבבתי אותו, ראיתי שהוא איש שיחה, נהנתי לעבוד איתו והכי חשוב, לא יכלתי להפסיק לצחוק.
הייתה לו חברה, לפי מה שהבנתי הקשר היה ארוך ורציני מאוד, לא חשבתי עליו כעל פוטנציאל למשהו.

לא מזמן הבחור עבר אלינו באופן קבוע,
חיכיתי כבר שיצא לנו לעבוד ביחד כי איתו כיף.
לפני מספר ימים באחת המשמרות הוצבנו ביחד, היה זה יום שבת ולכן הרבה עבודה לא הייתה אז בילינו יום שלם בצפייה בסרטים. לאחר שצחקתי יום שלם יצא לי לשוחח עם ידי נוסף וכשציינתי ש"א" מוצא חן בעיני הוא אמר לי ללכת על זה, כמובן שהסתייגתי בטענה שהוא תפוס והידיד בישר לי ש- נוט אני מור.

בימים האחרונים הוא התווסף לחברי בפיסט בוק, צורף למסנג'ר שלי ואז התחילו התכתבויות של שעות. כל יום אני מוצאת את עצמי בערב, מול המחשב, הוא מהצד השני ואני שלא יכולה להפסיק לצחוק לעצמי.
מצאתי את עצמי חושבת עליו ( אפילו שהוא ונילי, ולא יצאתי עם וניליים מזה 3 שנים) זה היה מוזר לי פתאום לאחר שכל התקופה הארוכה הזאת של כמעט שנה, מאז ביגוס, לא יצא לי לחשוב על אף אחד מלבד ביגוס.

היום, שעת ערב, אנחנו מנהלים את ההתכתבות היומית, הוא מספר לי על כך שהחליט לעזוב את העבודה הזאת ולי מגרדות האצבעות, לא יכולה לחכות שיעשה צעד, חייבת לעשות משהו, לא מצליחה להתאפק ושואלת אותו " אני יכולה להיות ישירה"?
הוא עונה לי שרצוי אך בשביל זה יש .... ואז מופיע על המסך מספר הטלפון שלו.
אני אוזרת אומץ ומחייגת.
לאחר פטפוט קצר על דא ועל הא אני משחררת: " אז בקשר לוידוי שלי"
" מזה תקופה שאתה מוצא חן בעיני, הייתה לך חברה אז לא יכלתי לעשות כלום אבל עכשיו ראיתי לנכון להגיד את זה. חוץ מזה אתה עוזב, אז אין לי מה לדאוג שיחסי העבודה יהרסו".
הוא מהצפון, שאל אם זה לא יהיה קשה עם המרחק. אמרתי לו שמרחק עושה טוב.

בעוד מספר ימים הדייט 😄

אני גאה בעצמי.