בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חוויות

משהו להזכר בו...
לפני 14 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 14:20

הייתי בת 20-21, בשירותי בצבא. הבסיס שלי היה ממוקם בתוך קיבוץ בישובי עמק חפר. אי אפשר היה לקרוא לזה בסיס כי הוא לא באמת היה כזה. גרנו בבתי ההארחה של הקיבוץ, במקום שק"ם הלכנו למכולת, את הארוחות היינו אוכלים בחד האוכל של הקיבוץ ובנוסף לכל זה הייתה לנו גם בריכה.
עשינו 11/3 - 11 יום בבסיס, 3 ימים בבית. היה כל כך כיף שאפילו את 3 הימים הללו הייתי מוכנה להעביר בבסיס.
באחד מן המבנים, במעלה המדרגות, בסופו של המסדרון היה משרדו של הבוס הגדול, מפקד הפלגה.
גבר משכמו ומעלה. 1.90 של עצמה, של אינטליגנציה, של גבריות. "א".
"א" היה נאה בן 45, נשוי+2+ חברה 😄 כשהיה מדבר, כולם מיד היו משתתקים, כשנאם, כולם הקשיבו בריכוז- מהופנטים, הוא היה אסרטיבי בצורה פנומנלית, אתלטי, חכם, מהגברים האלה שהגבריות והעצמה נשפכים מהם לא משנה מה יעשו.
כל בנות הבסיס והיינו אולי 10-12 במספר, כולן היו דלוקות על "א", ואף אני. כשהוא היה נכנס לחדר הכושר בשורטס הקצרים בעלי השסעים בצדדים, מיד כולן היו הופכות לספורטאיות ונכנסות אחריו להתאמן. זכורות לי המון שיחות, בין הבנות בחדרי חדרים, בהן כל אחת ישבה וסיפרה מה הייתה עושה לו, כשהיה מגיע תורי, הייתי אומרת להם "חכו תראו, ביום מן הימים אני עוד אשיג את שלי".
מעולם לא העזתי לעשות צעד שכן הוא היה מפקדי ויותר מזה, היה נשוי. והוא, הוא מעולם לא העיז לפלרטט עם הבנות, הוא היה גבר מוסרי- ואנחנו היינו פקודות שלו. כל מה שנותר לנו היו רק הפנטזיות.
סיימתי שירות סדיר וקבע, כשמתוך 3 השנים, שנתיים וחצי היו תחת פיקודו.
הגעתי לאזרחות, במשך חודש שלם הוא שב לפקוד אותי בחלומותי,התגרש בינתיים מאשתו וחברתו ועבר למושב בשרון.
החלטתי שהגיע הזמן ושלהפסיד אין לי מה.
התקשרתי לאחד הקצינים שהיה חבר משותף וידע איזה אחוז מהפנטזיות תפס המפקד אצלי בימי בבסיס, ביקשתי את הטלפון של "א" ואת ברכתו.
עברו מספר ימים, אזרתי אומץ וחייגתי ל"א". הצילצולים נמשכו כמו נצח.
"הלו" שמעתי מהצד השני.
"א?" שאלתי.
" הו שלום לך ילדונת" הוא ענה.
כעבור מספר דקות של שיחת חולין ועדכונים מהחיים הוא שאל לפשר הצלצול.
" אני חושבת שאתה יודע טוב מאוד למה התקשרתי" עניתי.
" מה עובר עליך ילדונת?" הוא שאל בתגובה.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי " במהלך השנתיים וחצי בבסיס, רציתי אותך, אני וכל שאר הבנות, בזמנו זה לא היה כל כך לגיטימי או במקום לגשת ואני חושבת שעכשיו הגיע הזמן" השתתקתי.
בצד השני נשמעה דממה, הלב שלי פעם בעצמה, 'עשית את הפדיחה' אמרתי לעצמי וציפיתי לניתוק.
" מתי את קופצת לבקר?" הוא שאל לפתע.

באותו הערב כבר הייתי אצלו, מגולחת, מטופחת מאופרת ומבושמת. פטפטנו קצת בגינה, שתינו כמה משקאות, העלנו זכרונות מהבסיס וגילינו אחד לשניה כמה היינו מעוניינים זה בזו, בלי שהצד השני ידע.
לא עבר הרבה זמן, מצאתי את עצמי במיטתו, כשגופינו מתערבבים,פעם מלמעלה, פעם מלמטה, מזיעים, מתחבקים, מתנשקים, מטיילים לכל אורכה ורוחבה של המיטה.
הוא היה פרוע ואני אף יותר.הוא דפק אותי כמו שאיש לא דפק לפניו, הוא הספינק ( ואפילו לא הייתי בעסק עדיין), הגסויות שנאמרו, התנוחות שהוחלפו. הוא העניק לי את זיון חיי ואני הודתי לו במציצה מושלמת.
הסקס היה אלוהי, בדיוק כמוהו, ערב בלתי נשכח שבו הוגשמה פנטזיה של 3 שנים בצורה הטובה ביותר.

חזרתי לבקר פעם נוספת כעבור שבוע, כמובן שפעם השניה לא הייתה טובה פחות.
ומאז, מאז התנתק הקשר.

למה נזכרתי בכל זה עכשיו?
כי היום, פתאום נתקלתי בתמונה שלו באינטרנט.
פתאום עלה הזכרון המתוק שנשאר לי ממנו,
פתאום קיבלתי חשק לעוד.

Shot​(שולט) - לפני כמה שבועות היה לי מקרה דומה. פגישה עם קול מהעבר. פתאום אחרי חמש שנים מישהי יצרה שוב קשר, וקבענו להפגש.
אבל הזמן מרפד את הזכרונות. והנסיון והשנים לוקחים אנשים למקומות שונים. וזה בעיקר היה מאכזב.

אני לא אומר שזה המקרה שלך, אבל את יודעת, אי אפשר להכנס לאותו הנהר פעמיים.
מצד שני, גם אני וגם היא היינו צריכים את הפגישה הזו, בשביל להוציא את זה מהמערכת. בשביל לנטרל את הפנטזיה ולהמשיך הלאה.
לפני 14 שנים
immortal​(נשלטת){MrMiller} - בזמנו הפסקתי אחרי הביקור השני כי רציתי שהזכרון ישאר מתוק, פנטזיה שהוגשמה כמו שצריך ולא משהו שנמרח לאורך זמן.

אני סקרנית לדעת אם זה יהיה כיף כיום כמו שזה היה כיף בזמנו,
מי יודע אולי אחליט להרים אליו צלצול נוסף.
:-)
לפני 14 שנים
Shot​(שולט) - נוסטלגיה היא עסק מסוכן. בעיקר כי הזמן הוא סוג של סוכרזית. ממתיק, אבל בלי ערך קלורי אמיתי.
לפני 14 שנים
סדום והמורה​(מתחלפת) - אממ את תמיד יכולה לנסות להתקשר אליו שוב :)
לפני 14 שנים
אושה{אוש} - כל הכבוד על האומץ
בחיים לא הייתי מעיזה לעשות זאת

ולגבי האם כדאי ליצור איתו קשר -
אז תלוי מאיזו סיבה :
אם בא לך עליו אז בכייף
אבל אם רק כדי למלא באופן ריגעי חלל כלשהו - לא הייתי מסתכנת בלהרוס זכרון מתוק
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י